יום עיון להנגשת הנגישות

בדיקנט הסטודנטים מקדישים משאבים רבים כדי לתת לסטודנטים, הזקוקים לסיוע מוגבר כדי לצלוח את האתגר הלימודי, את הכלים לעשות זאת. לאחרונה יזמה אורנית בר זית, האחראית על תחום ‘הנגישות’ במכללה כינוס מיוחד, שאליו חוייבו להגיע כלל עובדי המכללה, בברכת ההנהלה, הרואה בהעלאת המודעות לנושא זה חשיבות רבה. את יום העיון, שנשא את הכותרת “נגישות=רגישות”, פתח מנכ”ל המכללה, אחיאב גולן, אשר הדגיש את החשיבות שהנהלת המכללה מייחסת לנושא; אחריו הוזמנו לבמה הגר וינברגר, האמונה על תחום איכות האקדמאים בחברת “נתן”, המעניקה שירותי ייעוץ לדיקנט הסטודנטים, ומאותו ארגון גם דפנה אופז, מרפאה בעיסוק ורכזת שירותי התמיכה בלימודים אקדמים. חברת ‘נתן’ מתמקדת ברפואה, בשיקום ובסיעוד, והראיון הבא נעשה בהשראת המצגת שהוצגה בכינוס לעובדי המכללה. 

“הפרעה נפשית היא דפוס של רגש, מחשבה והתנהגות שגורם מצוקה ופגיעה בתפקוד”, פתחה וינברג. “מקובל לחלק הפרעות נפשיות למספר קבוצות: הראשונה, הפרעות שגורמות למצב רוח גבוה מדי או נמוך מדי, במידה שמשפיעה על היכולת להבין אנשים אחרים וסיטואציות חברתיות; השניה, הפרעות שגורמות לדברים יומיומיים להיחוות כאיומים קיומיים; השלישית – הפרעות בפוגעות ביכולת לחוות ולהבין נכונה את המציאות והרביעית – פרעות שפוגעות בארגון האישיות עצמה, לעיתים קרובות עקב פגיעה טראומטית בילדות ובגיל הנעורים. חלוקה זו אינה מוחלטת”.

תוכלי לתת לנו כמה דוגמאות ?

בוודאי.  למשל, PTSD מוגדרת כהפרעת חרדה, אך כמעט תמיד נלווה אליה גם דיכאון, ולהפרעה דו-קוטבית נלווית כמעט תמיד חרדה. המילה “חרדה” מטעה: מדובר באימה קיומית עמוקה שיכולה להופיע בתגובה ל-“טריגר” ספציפי, באופן התלוי במצב, למשל חרדה חברתית או פוביות. חרדה גם גורמת לפגיעה קשה ביכולת להתארגן ולתכנן באופן הדומה מאוד להפרעת קשב. אתם בוודאי חושבים עכשיו, האם סטודנט עם התמודדות נפשית יכול להיות באמת סטודנט? האם יוכל לעסוק בעתיד במקצוע שיילמד?התשובה היא כן. היכולות של סטודנטים עם התמודדות אינן נופלות מאלו של סטודנטים אחרים. נוסף על כך, ההשתלבות בלימודים ובהמשך בתעסוקה מאפשר לסטודנטים אלו להחלים מהמחלה, להשתלב בחברה באופן נורמטיבי ולתרום לה.  קידום תעסוקה של אנשים עם התמודדות יגרום לכך שיזדקקו לפחות סעד כלכלי מהמדינה.  ברמה הערכית, תחושת ההישג והשווי העצמי שנובעות מהצלחה אקדמית מקדמות גם את היכולת של סטודנטים אלו להרגיש טוב עם עצמם. 

מהו המאפיין העיקרי בהתנהגות של סטודנטים הסובלים מהפרעות חרדה ? 

כתוצאה מחשש להיחשף, הסטודנט יעשה כמיטב יכולתו להימנע מאינטראקציות חברתיות שעשויות “להסגיר” אותו. הסטודנט עשוי להימנע ממגע עם גורמים בקמפוס שכל סטודנט זקוק להם על מנת להצליח בלימודים – מרצים, מזכירת החוג, דקאנט הסטודנטים, סטודנטים אחרים. לעיתים יצליח להתגבר על הפחד ולפנות, אך ייתכן שיעשה זאת באיחור רב. 

עד כמה זה עלול לפגוע בו ?

הערפל הקוגניטיבי מתבטא בקשיים שונים. הסטודנט עשוי להתקשות בלזכור מטלות, פגישות והנחיות. כלי התמודדות שעובדים לאנשים ללא קשיים נפשיים, כמו למשל פתקים ותזכורות, לא בהכרח יסייעו לסטודנט המתמודד. לעיתים קרובות יש קשיים ביכולת ההתארגנות בחיים היומיום, החל בשגרת ארוחות ותכולת תיק הלימודים ועד התמודדות עם הכנת מטלות אקדמיות במבנה הנכון כחסר אונים, נטול תושייה ופסיבי. לעיתים קרובות יהיו גם קשיים בפתרון בעיות – הסטודנט יצטייר כחסר אונים, נטול תושייה ופסיבי.

איך ניתן לזהות את אותם סטודנטים וסטודנטיות שסובלים מצוקות אלה  ?

פעמים רבות, הסטודנט עם ההתמודדות יראה כמעין “ציפור משונה”. יש סטודנטים מופנמים ומסוגרים, באופן שנראה מעורר חשד – ונובע, כאמור, מהחשד שלהם כלפי הסביבה אותה הם חווים כמאיימת ולא בטוחה. לחליפין, הסטודנט הסובל מבדידות רבה עשוי להיות מוחצן מדי ולחלוק דברים בצורה לא מקובלת. פעמים רבות המיומנויות החברתיות יהיו לקויות – המחלות פורצות פעמים רבות בגיל העשרה או ראשית העשרים ופוגעות בלמידה חברתית שבדרך כלל מתרחשת בגילאים אלו. המחשבה “אבל לא מתנהגים ככה!” עשויה להיות תגובה נפוצה לסטודנטים האלו. חשוב להדגיש שניתן “להשלים” את הפערים החברתיים שנצברו בדרך – אם הסטודנטים המתמודדים זוכים לאינטראקציות מאפשרות. להדגיש שוב את ההבדל בין התאמה והקלה – בין לאפשר לסטודנט או סטודנטית לבטא את היכולות שלהם, ובין לקבל תפקוד לקוי.

עד כמה יש לכל אלה ביטויים חיצוניים שיש לשים אליהם לב  ?

הסטודנט המתמודד צריך לאזן לא רק את הקשיים הרגילים של לימודים אקדמיים ושל שנות ה-20 ,אלא גם עומס רגשי רב מהרגיל, משקל הסוד והקשיים הקוגניטיביים שמלווים התמודדות נפשית. כתוצאה מכך הסטודנט נמצא בעומס יתר וללא משאבים מספיקים. החזות החיצונית עשויה להיות מוזנחת –שיער שמנוני ולא מסופר, אותם בגדים מספר ימים ברצף. הסטודנט מועד להיעדרויות ולחיסורים, והוא או היא יתקשו להסביר אותם. פערים תפקודיים אחרים גם הם עשויים לצוץ, וגם אותם יתקשה הסטודנט להסביר, וייתכן שינסה להתחמק מלנסות ולהסביר אותם במאמץ לשמור על סודו.  אלו הסימנים המעידים שאנחנו נראה “מבחוץ”, ושמסמנים שהסטודנט או הסטודנטית עשויים להתמודד עם קושי נפשי. חשוב להדגיש, שלא כל הקשיים יתבטאו אצל כל הסטודנטים. אצל חלק, הסימנים יתבטאו מעט מאוד; זה לא אומר שיש להם פחות קשיים – זה אומר שהם עובדים מאוד קשה על מנת ליצור את החזות ה-“נורמלית” ולהתחמק מגילוי, ממנו הם חוששים. המאמץ הכרוך ביצירת החזית ה-“נורמלית” עשוי לפגוע בהישגיהם בתחומים אחרים. וכפי שאמרנו קודם, במקרים רבים הסטודנטים יבחרו שלא לחשוף את ההתמודדות שלהם. הם חוששים מתגובות הסביבה – וכאשר הסטודנטים כן חושפים את ההתמודדות שלהם, חשש זה לעיתים קרובות מתממש.

איך נכון להגיב כשפוגשים סטודנט שנמצא במצוקה שתיארת ? 

תגובה מותאמת של הסביבה תאפשר לתפקוד להשתפר ולאדם להשתלב בחברה באופן נורמטיבי. התאמה אינה הקלה: “הקלה” מתייחסת לקבלת מצב של תפקוד מופחת, בעוד “התאמה” נועדה לאפשר תפקוד מלא. לפעמים פעולה פשוטה שאינה “עולה הרבה” עבורנו, יכולה להיות חוויה משמעותית עבור סטודנט. צבירהשל חוויות כאלו במהלך הלימודים תשפר את סיכויי הסטודנט להשתלב בהצלחה בתעסוקה בהמשך. גם ברמה של  עקרונות פעולות וגם ברמה של פעולות קונקרטיות. העיקרון הבסיסי מגולם במשפט “אני לא מוותר לך כי אני לא מוותר עליך”. כאשר אנחנו מוותרים לסטודנט, אנו למעשה משדרים אליו את האמירה שהוא אינו מסוגל לעמוד ברף שמצופה משאר הסטודנטים. עמדה זו מחלישה את הסטודנט ולא מחזקת אותו. מתוך העמדה של “לא מוותר לך” נובע גם העיקרון של התאמות, ולא הקלות – המטרה של התאמות היא לא להקל על הסטודנט אלא לאפשר לו לבטא את היכולות שלו באותה מידה כמו סטודנטים אחרים. כאשר אנו משדרים את הציפיות שלנו לסטודנטים המתמודדים, חשוב מאוד לעשות זאת בצורה ברורה וישירה – אך נטולת כעס: הסטודנטים המתמודדים בדרך כלל רגישים מאוד למסרים של רוגז, חוסר סבלנות ובוז, היות וקיבלו מסרים אלו פעמים רבות בעבר. חשוב להאמין לסטודנטים, ולזכור שהם המומחים על חייהם-שלהם – הם חיים את המציאות הזאת מזה לפחות שני עשורים. חשוב לכבד גבולות שהם מציגים לנו – אבל חשוב גם לכבד את הגבולות של הסביבה הלימודית על דרישותיה.       .

איך העקרונות האלו מתבטאים בפעולות ?

ראשית, ניתן להפנות את הסטודנט לתמיכות שונות הקיימות בקמפוס, ובהן מרכז הנגישות של דקנט הסטודנטים. אפשר לעשות שימוש מידתי בהארכות בזמני המבחנים ובהגשת עבודות, במיוחד אם הסטודנט חווה משבר ונזקק לאשפוז. במצבים מסויימים אפשר לשקול המרת פרזנטציה מול קהל אל מול המרצה בלבד, או – שוב במקרה אשפוז –השתתפות בהרצאה דרך הזום. אפשר לסייע לסטודנטים גם במישור החברתי. מתן תפקיד פעיל לסטודנט מתמודד יחזק את תחושת הערך העצמי והמסוגלות שלו, ועל ידי כך יסייע לו לגייס כוחות שנדרשים על מנת לעמוד במצופה ממנו. ניתן לסייע לסטודנטים כאשר יש צורך להתחלק לזוגות או קבוצות, במקום להניח להם לפתור את הבעיה בעצמם, או לחלק את כולם אקראית על מנת להימנע מהבעיה. גם היחס האישי חשוב מאוד, ולעיתים הוא מייטיב בפני עצמו. אם זיהינו חוזקות ומשאבים העומדים לרשות הסטודנט, רצוי לשקף לו גם אותם, כי זביר להניח שגם זה ייטיב עמו.

לסיום, ספרי לנו קצת על השירותים של ארגון “נתן”,  שאותו את מייצגת ? 

השירות שלנו ניתן לסטודנטים לכל תואר, לא רק תואר ראשון. השירות ניתן במימון ציבורי, ללא עלות לסטודנט או למוסד האקדמי. זכאים לשירות סטודנטים שהוכרו על ידי הביטוח הלאומי, או על ידי פסיכיאטר שהוסמך לכך על ידי משרד הבריאות. במסגרת השירות הסטודנט מקבל תמיכה או על ידי רכזת בלבד, או גם על ידי הרכזת וגם על ידי חונך, שהוא סטודנט משנה מתקדמת יותר. התמיכה כוללת לא רק סיוע בהיבטים האקדמיים והמנהלתיים של הלימודים אלא גם בהיבטים הבינאישיים והחברתיים – המטרה היא לא רק לסיים את התואר בהצלחה, אלא גם להשתלב בהצלחה בחיים הסטודנטיאליים. חשוב להדגיש שמהות השירות אינה שיעורי עזר, אלא רכישה של ושיפור של מיומנויות שונות הנחוצות לתפקוד כסטודנט.