מנגישים את הנגישות

הפרעה נפשית היא דפוס של רגש, מחשבה והתנהגות שגורם מצוקה ופגיעה
בתפקוד. מקובל לחלק הפרעות נפשיות למספר קבוצות: 1 .הפרעות שגורמות
למצב רוח גבוה מדי או נמוך מדי, במידה שמשפיעה על היכולת להבין אנשים
אחרים וסיטואציות חברתיות 2 .הפרעות שגורמות לדברים יומיומיים להיחוות
כאיומים קיומיים, 3 .הפרעות בפוגעות ביכולת לחוות ולהבין נכונה את
המציאות, ו-4 .הפרעות שפוגעות בארגון האישיות עצמה, לעיתים קרובות עקב
פגיעה טראומטית בילדות ובגיל הנעורים. חלוקה זו אינה מוחלטת. למשל,
PTSDמוגדרת כהפרעת חרדה, אך כמעט תמיד נלווה אליה גם דיכאון,
ולהפרעה דו-קוטבית נלווית כמעט תמיד חרדה. המילה “חרדה” מטעה: מדובר
באימה קיומית עמוקה שיכולה להופיע בתגובה ל-“טריגר” ספציפי, באופן התלוי
במצב (למשל חרדה חברתית או פוביות) או להתקיים ללא הרף (חרדה
מוכללת). חרדה גם גורמת לפגיעה קשה ביכולת להתארגן ולתכנן באופן הדומה
מאוד להפרעת קשב.

אתם בוודאי חושבים עכשיו, האם סטודנט עם התמודדות נפשית יכול להיות
באמת סטודנט? האם יוכל לעסוק בעתיד במקצוע שיילמד? התשובה היא כן.
היכולות של סטודנטים עם התמודדות אינן נופלות מאלו של סטודנטים אחרים.
בהמשך ההדרכה, נדבר על דרכים פשוטות לאפשר להם לבטא יכולות אלו.
נוסף על כך, ההשתלבות בלימודים ובהמשך בתעסוקה מאפשר לסטודנטים אלו
יש אינטרס מובהק לקדם את ההשתלבות של סטודנטים עם התמודדות –להחלים מהמחלה, להשתלב בחברה באופן נורמטיבי ולתרום לה. לנו כחברה
מהסיבות שהוזכרו, וגם כי קידום תעסוקה של אנשים עם התמודדות יגרום לכך
שיזדקקו לפחות סעד כלכלי מהמדינה.
כל זאת ברמה המעשית. ברמה הערכית, תחושת ההישג והשווי העצמי
שנובעות מהצלחה אקדמית מקדמות גם את היכולת של סטודנטים אלו להרגיש
טוב עם עצמם. כי בדרך כלל – הם לא מרגישים טוב עם עצמם.

כתוצאה מחשש להיחשף, הסטודנט יעשה כמיטב יכולתו להימנע
מאינטראקציות חברתיות שעשויות “להסגיר” אותו. הסטודנט עשוי להימנע
ממגע עם גורמים בקמפוס שכל סטודנט זקוק להם על מנת להצליח בלימודים –
מרצים, מזכירת החוג, דקאנט הסטודנטים, סטודנטים אחרים. לעיתים יצליח
להתגבר על הפחד ולפנות, אך ייתכן שיעשה זאת באיחור רב.

הערפל הקוגניטיבי מתבטא בקשיים שונים. הסטודנט עשוי להתקשות בלזכור
מטלות, פגישות והנחיות. כלי התמודדות שעובדים לאנשים ללא קשיים נפשיים,
כמו למשל פתקים ותזכורות, לא בהכרח יסייעו לסטודנט המתמודד. לעיתים
קרובות יש קשיים ביכולת ההתארגנות בחיים היומיום, החל בשגרת ארוחות
ותכולת תיק הלימודים ועד התמודדות עם הכנת מטלות אקדמיות במבנה הנכון
כחסר אונים, נטול תושייה ופסיבי.והגשתן בזמן. לעיתים קרובות יהיו גם קשיים בפתרון בעיות – הסטודנט יצטייר כחסר אונים, נטול תושייה ופסיבי.

פעמים רבות, הסטודנט עם ההתמודדות יראה כמעין “ציפור משונה”. יש
סטודנטים מופנמים ומסוגרים, באופן שנראה מעורר חשד – ונובע, כפי שכבר
אמרנו, מהחשד שלהם כלפי הסביבה אותה הם חווים כמאיימת ולא בטוחה.
לחליפין, הסטודנט הסובל מבדידות רבה עשוי להיות מוחצן מדי ולחלוק דברים
בצורה לא מקובלת. פעמים רבות המיומנויות החברתיות יהיו לקויות – המחלות
פורצות פעמים רבות בגיל העשרה או ראשית העשרים ופוגעות בלמידה
חברתית שבדרך כלל מתרחשת בגילאים אלו. המחשבה “אבל לא מתנהגים
ככה!” עשויה להיות תגובה נפוצה לסטודנטים האלו. חשוב להדגיש שניתן
“להשלים” את הפערים החברתיים שנצברו בדרך – אם הסטודנטים
המתמודדים זוכים לאינטראקציות מאפשרות. להדגיש שוב את ההבדל בין
התאמה והקלה – בין לאפשר לסטודנט או סטודנטית לבטא את היכולות שלהם,
ובין לקבל תפקוד לקוי.

הסטודנט המתמודד צריך לאזן לא רק את הקשיים הרגילים של לימודים
אקדמיים ושל שנות ה-20 ,אלא גם עומס רגשי רב מהרגיל, משקל הסוד
והקשיים הקוגניטיביים שמלווים התמודדות נפשית. כתוצאה מכך הסטודנט
נמצא בעומס יתר וללא משאבים מספיקים. החזות החיצונית עשויה להיות
מוזנחת –שיער שמנוני ולא מסופר, אותם בגדים מספר ימים ברצף. הסטודנט
מועד להיעדרויות ולחיסורים, והוא או היא יתקשו להסביר אותם. פערים
תפקודיים אחרים גם הם עשויים לצוץ, וגם אותם יתקשה הסטודנט להסביר,
סודה.וייתכן שינסה להתחמק מלנסות ולהסביר אותם במאמץ לשמור על סודו או סודה.

ולסיכום חלק זה – אלו הסימנים המעידים שאנחנו נראה “מבחוץ”, ושמסמנים
שהסטודנט או הסטודנט עשויים להתמודד עם קושי נפשי. חשוב להדגיש, שלא
כל הקשיים יתבטאו אצל כל הסטודנטים. אצל חלק, הסימנים יתבטאו מעט
מאוד; זה לא אומר שיש להם פחות קשיים – זה אומר שהם עובדים מאוד קשה
על מנת ליצור את החזות ה-“נורמלית” ולהתחמק מגילוי, ממנו הם חוששים.
המאמץ הכרוך ביצירת החזית ה-“נורמלית” עשוי לפגוע בהישגיהם בתחומים
אחרים. וכפי שאמרנו קודם, במקרים רבים הסטודנטים יבחרו שלא לחשוף את
ההתמודדות שלהם. הם חוששים מתגובות הסביבה – וכאשר הסטודנטים כן
חושפים את ההתמודדות שלהם, חשש זה לעיתים קרובות מתממש.

תגובה מותאמת של הסביבה תאפשר לתפקוד להשתפר ולאדם להשתלב
בחברה באופן נורמטיבי. התאמה אינה הקלה: “הקלה” מתייחסת לקבלת מצב
של תפקוד מופחת, בעוד “התאמה” נועדה לאפשר תפקוד מלא. לפעמים פעולה
פשוטה שאינה “עולה הרבה” עבורנו, יכולה להיות חוויה משמעותית עבור
סטודנט. צבירהשל חוויות כאלו במהלך הלימודים תשפר את סיכויי הסטודנט
להשתלב בהצלחה בתעסוקה בהמשך. בשקפים הבאים נסביר כיצד ניתן
לעשות, גם ברמה של עקרונות פעולות וגם ברמה של פעולות קונקרטיות.

העיקרון הבסיסי מגולם במשפט “אני לא מוותר לך כי אני לא מוותר עליך”.
כאשר אנחנו מוותרים לסטודנט, אנו למעשה משדרים אליו את האמירה שהוא
אינו מסוגל לעמוד ברף שמצופה משאר הסטודנטים. עמדה זו מחלישה את
הסטודנט ולא מחזקת אותו. מתוך העמדה של “לא מוותר לך” נובע גם העיקרון
של התאמות, ולא הקלות – המטרה של התאמות היא לא להקל על הסטודנט
אלא לאפשר לו לבטא את היכולות שלו באותה מידה כמו סטודנטים אחרים.
וכאשר אנו משדרים את הציפיות שלנו לסטודנטים המתמודדים, חשוב מאוד
לעשות זאת בצורה ברורה וישירה – אך נטולת כעס: הסטודנטים המתמודדים
בדרך כלל רגישים מאוד למסרים של רוגז, חוסר סבלנות ובוז, היות וקיבלו
מסרים אלו פעמים רבות בעבר.

חשוב להאמין לסטודנטים, ולזכור שהם המומחים על חייהם-שלהם – הם חיים
חייםאלו מזה לפחות שני עשורים. חשוב לכבד גבולות שהם מציגים לנו – אבל
חשוב גם לכבד את הגבולות של הסביבה הלימודית על דרישותיה (“לא מוותר
לך” שוב). מכאן אנו מגיעים לעיקרון המציאות, שגם הוא נובע מעקרון הבסיס
של “לא לוותר”.

איך העקרונות האלו מתבטאים בפעולות? ראשית, ניתן להפנות את הסטודנט
לתמיכות שונות הקיימות בקמפוס, ובהן מרכז הנגישות של דקאנט הסטודנטים.
אפשר לעשות שימוש מידתי בהארכות (לא רק מבחנים אלא גם הגשת
עבודות), במיוחד אם הסטודנט חווה משבר ונזקק לאשפוז. במצבים מסויימים
אפשר לשקול המרת פרזנטציה מול קהל אל מול המרצה בלבד, או – שוב
במקרה אשפוז –השתתפות בהרצאה דרך הזום.

אני דפנה אופז, מרפאה בעיסוק ורכזת שירות תמיכה בלימודים אקדמיים של
חברת נתן במכללה.
השירות שלנו ניתן לסטודנטים לכל תואר, לא רק תואר ראשון. השירות ניתן
במימון ציבורי, ללא עלות לסטודנט או למוסד האקדמי. זכאים לשירות
סטודנטים שהוכרו על ידי הביטוח הלאומי, או על ידי פסיכיאטר שהוסמך לכך
על ידי משרד הבריאות. במסגרת השירות הסטודנט מקבל תמיכה או על ידי
רכזת בלבד, או גם על ידי הרכזת וגם על ידי חונך (שהוא סטודנט משנה
מתקדמת יותר). התמיכה כוללת לא רק סיוע בהיבטים האקדמיים והמנהלתיים
של הלימודים אלא גם בהיבטים הבינאישיים והחברתיים – המטרה היא לא רק
לסיים את התואר בהצלחה, אלא גם להשתלב בהצלחה בחיים הסטודנטיאליים.
חשוב להדגיש שמהות השירות אינה שיעורי עזר (אלו ניתנים לפעמים על ידי
הביטוח הלאומי) אלא רכישה של ושיפור ב-מיומנויות שונות הנחוצות לתפקוד
כסטודנט.

אפשר לסייע לסטודנטים גם במישור החברתי. מתן תפקיד פעיל לסטודנט מתמודד
יחזק את תחושת הערך העצמי והמסוגלות שלו, ועל ידי כך יסייע לו לגייס כוחות
שנדרשים על מנת לעמוד במצופה ממנו. ניתן לסייע לסטודנטים כאשר יש צורך
להתחלק לזוגות או קבוצות, במקום להניח להם לפתור את הבעיה בעצמם, או לחלק
את כולם אקראית על מנת להימנע מהבעיה. גם היחס האישי חשוב מאוד, ולעיתים
מייטיבבפני עצמו. אם זיהינו חוזקות ומשאבים העומדים לרשות הסטודנט, סביר
שלשקף לו אותם גם כן ייטיב עמו.