האם נמצא חבל הצלה למגדלי הדגים ?

מאת: ד”ר סיון קלס, המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה

המחסור הגובר במי שתיה הוביל לפיתוח מהיר של מתקני התפלה בארץ ובעולם. כ 20% מהמים המותפלים מיוצרים ממים מליחים, כגון מי תהום, בהם ריכוז המלח נמוך יחסית והאנרגיה הדרושה נמוכה בהתאם. אולם, בעת ההתפלה של מי תהום נוצר רכז, המכיל את כל המלחים שהופרדו מהמים בתהליך ההתפלה, אשר אותו יש קושי לשחרר לסביבה בשל הסיכון להמלחת קרקעות וגופי מים עיליים. במקומות בהם נמצא פתרון לרכז (למשל, באמצעות החדרתו לעומק האדמה) הוקמו מתקני התפלה, ונשאלה השאלה מה לעשות עם מי הרכז המלוחים שנוצרו בעקבות אותה התפלה. מים אלה עוררו את תשומת הלב של מגדלי הדגים בארץ, שכן שיעור מליחותם הינה כשליש מהמליחות של מי ים, שניתן לגדל בהם מינים רווחיים של דגים, כגון לברק ודניס. על רקע העלויות הגבוהות של מים איכותיים לגידול דגים, והתחרות הקשה מול יבוא דגים אלה מחו”ל, השימוש במי הרכז המלוחים נתפס בקרב מגדלי הדגים כחבל הצלה. 

האפשרות לנצל את רכז ההתפלה במדגה הישראלי נבחנת בימים אלה בפרויקט מחקר בהובלתי, ובשיתוף חברת אלג’י-סמארט. לשמחתי, חלק גדול מעלויות המחקר ממומן על ידי ארגון מגדלי הדגים בישראל, שיש לה עניין רב בהצלחתו. בשנה האחרונה נוספה גם תמיכתם של קיבוץ כפר מסריק ושל חברת ההתפלה GES. המחקר התבצע במעבדות המכללה, בחברת אלג’י-סמארט, בטכניון ובמדגה של קיבוץ כפר מסריק, שבשטחו ישנו גם מתקן התפלת מי תהום. 

צפו בסרט וידאו שהופק על המיזם: 

המחקר מראה כי ניתן לגדל דגי לברק ברכז גולמי הנוצר במתקן ההתפלה של כפר מסריק, המייצר כ-7 מיליון מ”ק מים מותפלים וכמיליון מ”ק של מי רכז. מנגד ראינו שעקב ריכוז הסידן הגבוה שנשאר במי הרכז, מתרחש שיקוע מהיר של קלציט (“אבנית”) על כל המשטחים הטבולים בבריכת הדגים, לרבות צנרת, דפנות ואף בזימי הדגים, דבר שעלול היה למנוע גידול מסחרי. ואולם, כשנוכחנו לראות שניתן לפתור בעיה זו אם מסננים החוצה את הסידן בטרם הזרמת המים לבריכות הגידול, הדגים גדלו והתרבו בקצב מהיר ביותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כחלק מפעילות המחקר והפיתוח שלנו יצרנו מתקן ייחודי להרחקת סידן מהרכז, באמצעות הוספת אוויר בלבד, כאשר תוצר הלוואי של התהליך הינו מינרל קלציט (CaCO₃) כמעט טהור, גיר לבן וטוב, שגם אותו ניתן לנצל בתעשייה. כיום פועל בכפר מסריק מתקן חלוץ להוצאת סידן מהרכז בטכנולוגיה שפותחה, כאשר ברכז המטופל גדלים דגי דניס כבר למעלה מחמישה חודשים. בהמשך מתוכנן שדרוג של הטכנולוגיה הקיימת, תפעול מול בריכת דגים מסחרית וכן ייבחן טיפול נוסף ברכז לצורך הפקת מגנזיום. עד כה הניב המחקר שלושה מאמרים מדעיים, שעסקו, בין השאר, בקינטיקה של התהליך ובאפשרויות היישום השונות. 

      
מימין: המערכת מרחיקה באמצעות אוויר ותנועות סיבוב את הסידן מהמים; המים מדוללי הסידן התגלו כמצויינים לגידול דגי הים; את תוצר הלוואי, הגיר, ניתן לספק כחומר גלם איכותי לתעשייה