הציטוט שבכותרת שייך לד”ר נירית גביש, ראשת המרכז לחינוך הנדסי וליזמות במכללה. בכתבה שהתפרסמה עם פתיחת שנת הלימודים במדור קריירה והשכלה גבוהה של אתר וואלה, מצוטטת ד”ר גביש בהרחבה. הכתבה פורסמה לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית במוסדות להשכלה גבוהה והיא מתמקדת בתפקידו של המרצה והלמידה הפרונטלית, ביחס ללמידה היברידית ולמידה מרחוק. להלן הדברים שיוחסו לד”ר גביש בכתבה:
ד”ר נירית גביש
“המהפכה שחוללה הקורונה בהוראה באקדמיה לא הייתה מהפיכה טכנולוגית, אלא מהפכה תרבותית”, טוענת ד”ר גביש.”אמצעים דיגיטליים שבאמצעותם ניתן ללמד מרחוק, להקליט הרצאות לשימוש הסטודנטים, וכן לקיים למידה אינטראקטיבית על ידי שימוש בכלים כמו חידונים ומסמכים משותפים, היו קיימים וזמינים למרצים כבר שנים רבות. אולם, הגישה הייתה שתפקיד המרצה הוא בעיקר להעביר ידע, רצוי בצורה בהירה ומקיפה ככל הניתן. לצורך מילוי תפקיד זה בצורה אופטימלית היה נחוץ, שהמרצה והסטודנטים יחלקו את אותו מרחב פיזי, באותו הזמן, ותתקיים הוראה פרונטלית. בזמן משבר הקורונה עברה האקדמיה באחת ללמידה מרחוק, והמרצים אולצו להסתגל. לימוד מרחוק באמצעות הזום בצורה שמשכפלת את ההוראה הפרונטלית אמנם אפשרי, אך המרצים גילו שהוא אינו אפקטיבי באותה מידה. לכן, רבים מהם העדיפו לשנות את מתכונת ההוראה כך שהתכנים יונגשו לסטודנטים מראש, ואילו זמן ההוראה יוקדש לתרגול משותף של התכנים, לעבודה בקבוצות קטנות, לפגישות פרטניות עם הסטודנטים, להעמקה בחומר ולשיח בהנחיית המרצה”.
סטודנטים בשיעור – האם תיעלם ההוראה הפרונטלית ?
מתכונת הלימודים שהיתה לפני הקורונה לא תחזור לדעתך גם בשוך המגפה ?
“כעת, במגמת חזרה ללמידה פרונטלית, הן המרצים והן הסטודנטים מבינים כי למידה פרונטלית אינה נחוצה לצורך העברת ידע, הזמין לסטודנטים במרחבי הרשת. מרצים שחזרו ללמד פרונטלית כאשר ההרצאה שודרה והוקלטה מצאו את עצמם מלמדים כיתה ריקה, הסטודנטים העדיפו להישאר בבית. בעקבות זאת הוחלט בחלק מהמוסדות לבטל את האפשרות לשדר את ההרצאה או להקליט אותה. הדבר מזכיר את החלטת הממשלה בשנות ה-70 לחסום שידורים בצבע על ידי “מחיקון” בניסיון לדכא צריכה של מכשירי טלוויזיה צבעוניים, וכמו במקרה הזה ה”אנטי-מחיקון” יצוץ במהרה. המהפכה התרבותית שהתחוללה, שעמה קשה לחלק מהמוסדות להשלים, היא שהתפקיד המסורתי של המרצה אינו קיים יותר. המרצה נדרש כעת להמציא את עצמו מחדש, ויתרה מכך – המוסדות צריכים להצדיק את קיומם”.
אם כך, אולי המפגשים הפיזיים בקמפוס מיותרים לגמרי ?
“המפגשים הפיזיים עדיין חיוניים, אך רק אם יש להם ערך מוסף. אינטראקציה בין-אישית עמוקה, לימוד תוך כדי עשייה פיזית, שימוש במרחב הפיזי לצורך למידה, כל אלו כדאי שיתרחשו בקמפוס, והמרצה צריך לתכנן ולהפעיל אותם. כמו כן נדרש מהמרצה להנגיש לסטודנטים את מיטב התכנים הקיימים בתחום שבו הוא מלמד, לעקוב אחר התקדמות הסטודנטים בלמידה ולשמש כמנחה וכמורה דרך בתהליך. עם זאת, כל אלו יכולים להתרחש גם מרחוק, תוך שימוש באמצעים דיגיטליים, אשר חלקם כבר קיימים, וחלקם יתפתחו בעתיד, כמו אנליטיקות למידה מתוחכמות ומציאות מדומה ורבודה”.