בין קיימות לקיום – ראיון עם פרופ’ גונטר זליגר, מומחה בינלאומי

אחת מההרצאות המרתקות שניתנו בכנס תעשיה-אקדמיה ה-13 שהתקיים במכללה, היתה של פרופ’ גונטר זליגר, מהדמויות המובילות כיום בעולם, לקידום ולהעלאת המודעות לתחום ה’קיימות’. פרופ’ זליגר, חבר האקדמיה הגרמנית להנדסה, מנהל מזה 25 שנים את תוכנית הלימודים הבינלאומית להנדסת ייצור גלובלית (GPE), באוניברסיטאות TU בברלין ובשנגחאי. 

הרצאתו (Decoupling Growth from Resource Consumption) עסקה, בין היתר, באתגרים הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים, ובגישות להתמודד איתם למען חיזוק ה’קיימות’. כיצד, למשל, ניתן לגשר על הפער בין מדינות מתועשות ומתקדמות למדינות מתעוררות; כיצד הרלוונטיות של יצירת ידע לעיצוב מיומנות ויצירתיות להתמודדות עם אתגר הקיימות מטופלת; הצורך לשלב קריטריונים של קיימות בתוך מהפכת ה Industry 4.0 ואפילו התייחסויות לנושא הקיימות בתנ”ך ובקוראן. המפגש עם פרופ’ זליגר סיפק לנו הזדמנות לא שגרתית לקיים איתו ראיון. יושב ראש כנס תעשייה-אקדמיה, ד”ר אורי בן חנן, ביחד עם המרצה ד”ר רפי ורטהיים, שקשריו עם מוסדות אקדמיים וארגוני תעשייה בגרמניה, ובראשם ארגון פראונהופר, בפכו לשם דבר בשנים האחרונות, קיימו את הריאיון ואנו מתכבדים להביא כאן את עיקריו. 

שלום פרופ’ זליגר, נפתח בשאלה כיצד נולד תחום ה’קיימות’ בעולם ? 

פרופ’ זליגר: “חשיבות נושא הקיימות עלתה בצורה בולטת כבר במאה ה-17, במיוחד באזור סקסוניה שבגרמניה על ידי מדען בשם קרלוביץ. בעבודותיו ובמחקריו, שהתבססו על כריית מתכות נדירות ויקרות במכרות שבחבל סקסוניה, מציין החוקר את השימוש הרב שנעשה בעצים לצורך תמיכה בתעלות ובפירים, ששימשו לכרייה התת-קרקעית. השימוש המופרז בעצים הוביל לצמצום הולך וגדל של שטחי היערות. קרלוביץ טען שהדבר יביא בסופו של דבר להכחדתם וקרא לשלטונות להגביל שימוש זה בעצים, למען איכות הסביבה והדורות הבאים. כאן התחילה המודעות לכך שמשאבי הטבע והמזון הטבעי, כמו המינרלים והמתכות, מצויים בכמות מוגבלת וכי יש להשתמש בהם באופן מושכל, בפרט באלה שאינם מתחדשים, או שאינם ניתנים לשימוש חוזר. באופן אישי נחשפתי לנושא בשנת 1972, בעקבות קריאת ספר שיצא לאור באותה שנה והשפיע עליי עמוקות, בהיותי סטודנט צעיר להנדסה. בספר, שהתבסס על מחקר, הובאה רשימת משאבי טבע, כגון כסף, פחם ועוד מתכות נדירות, שצריכתם הגוברת עלולה, לפי החוקרים, להעמיד את העולם בפני בעיות משמעותיות בעתיד. הטיעונים שכנעו אותי והיה לי ברור שההתמודדות עם נושא הקיימות היא קריטית לחיינו בהווה ובעתיד”.

מתי הנושא עלה לדרגת חשיבות בינלאומית ? 

“ב-1990 החל האו”ם לעסוק בנושא, בעיקר תודות לפעילות נמרצת של שרת הפנים של נורבגיה דאז, שהציפה אותו במערכות בינלאומיות שונות. השרה הדגישה את העובדה שיש משאבים שאינם ניתנים לחידוש ושההיצע שלהם מוגבל. בשנת 2015 החליטה האסיפה הכללית של האו”ם על 17 עקרונות אוניברסליים, המובילים עד היום את נושא הקיימות, לאחר שאומצו על ידי 193 מתוך 215 מדינות. העקרונות העיקריים הם: מניעת עוני, רעב, בעיות בריאות ומאבקים אלימים. הודגש הצורך להטמיע את המודעות לנושא במערכות החינוכיות. בנוסף, הוגדרו 169 מטרות קונקרטיות לפעולה, אבל למרבה הצער לא כל המדינות והארגונים בעולם אימצו או קידמו את יישומן. אגב, באותם ימים נקבע גם כי רעיון ה’קיימות’ קשור בקשר בל יינתק בין שלושה נושאים: איכות סביבה, כלכלה וחברה, כלומר ה’קיימות’ החלה לגעת בכל מרכיבי החיים בעולמנו”.

עד כמה שינוי האקלים והתחממות כדור הארץ עלולים להשפיע על איכות חיינו ? 

“להתחממות כדור הארץ בקצב של בין 1.5-2 מעלות צלזיוס במהלך המאה ה-21 יש בהחלט השפעה ולא בכדי כבר בשנת 1988 הקים האו”ם את הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC), שנועד לעסוק בסיכונים הנובעים משינויים אלה. היום ידוע שאחד המשפיעים הגדולים על עליית הטמפרטורה בעולם הוא פליטת CO2 וגזי חממה אחרים כמו מתאן, CFC ותחמוצות חנקן. לפיכך, ארגון ה IPCC קבע תחשיב ולפיו נדרש תשלום מכל הגופים העוסקים בחומרים אלה, ביחס לרמת השימוש בהם. אני חושב שזה רעיון נכון, שיביא לצמצום השימוש באנרגיה ובצריכת משאבי טבע חשובים. הדרישות, או המגבלות, יעודדו התייעלות, חיסכון ומיחזור חומרים, ובכך, באופן עקיף, יביאו לצמצום הפגיעה בסביבה”.

וזה עובד ? קיימות סנקציות בינלאומיות בנושא ? 

“לצערי זה עובד בחלקו, אבל עדיין יש הרבה מה לעשות בנדון. זאת עובדה שעשר חברות הנפט הגדולות בעולם ממשיכות לשגשג ולהגדיל את כושר היצור שלהן, אבל גם משקיעות לא מעט בפיתוח אנרגיות מתחדשות. הבעיה שזה מתברר לא פעם כלא משתלם כלכלית. אחת מהן, למשל, השקיעה משאבים בפיתוח ובשימוש באנרגיה מתחדשת, אך כתוצאה מירידה משמעותית ברווחיות שלה, המנכ”ל שלה פוטר והיא חזרה להשקיע בנפט ובגז. קיים ניגוד מובנה בין המושג ‘קיימות כלכלית’, השאיפה לשיפור איכות הסביבה, לבין השאיפה לשימור הרווחיות והכדאיות הכלכלית – שני הדברים לא תמיד הולכים יד ביד. אמנם אנשי ציבור רבים מנסים להתמודד עם נושא הקיימות, כל אחד במדינתו, אבל מנגד יש, לצערי, גם מי שמתכחשים לחשיבות הנושא, בפרט של השפעת התחממות כדור הארץ על נושא הקיימות, ובהם נשיא ארצות הברית לשעבר דונאלד טראמפ. התוצאה היא שראשי חברות גדולות אינם מורתעים מספיק, והדרישות להתחשב בנושא הקיימות אינן משפיעות על החלטותיהם”.

מהן, לדעתך, הבעיות המרכזיות שמסכנות כיום את “שלום” הקיימות ?  

“אחת הבעיות המחייבת התמודדות ומציאת פתרונות נעוצה בקצב גידול האוכלוסייה בעולם. אמנם בחלקים מסויימים בעולם הקצב נמוך, אבל לא בארצות המתפתחות, שבהן קצב הגידול הולך וגדל. גידול האוכלוסין הגלובלי מוביל, בין היתר, לעוני ולאובדן שליטה על ציבורים שלמים. דוגמא לכך ניתן לראות באפריקה, שם הריבוי הטבעי גדול וגורם למלחמות בין שבטים, למלחמות דת ולחיפוש מפלט במדינות אחרות, שם מתקבצות קבוצות גדלות והולכות של פליטים. תורמת לכך תופעה מדאיגה של כניסת חברות רב-לאומיות למדינות אפריקה, תוך ניצול משאבי הטבע שלהן, קניית המשקים החקלאיים ושימוש באדמות לשם גידול תבואות לייצור דלקים. התופעה פוגעת אנושות באוכלוסייה המקומית, המאבדת את מקורות הפרנסה שלה. גם משברים מדיניים, שלא פעם מובילים למלחמות, משפיעים באופן ברור ושלילי על רמת הקיימות. המשאבים מופנים לטובת צרכים בטחוניים, ייצור נשק ותחמושת, שהשימוש בהם  מזהם את הסביבה, במקום להפנות את אותם משאבים לצרכי שלום וקיימות”. 

יש גם בשורות טובות ? אם לא ברמה הפוליטית-מדינית, אז לפחות ברמה האקדמית-תעשייתית ? 

“יש דוגמאות לכאן ולכאן. כך, למשל, בתעשיית הבנייה במקום להשתמש בבטון או במתכות ניתן להשתמש בחומרים מהטבע כמו עץ, במבוק או צמחים אחרים. באסיה ובאפריקה השימוש בבמבוק לצרכי בנייה הוא מעשי, תודות לגידול המהיר של הצמח, המבטיח שמירה על משאב טבע זה גם בעתיד. בהקשר של הקטנת פליטת גזי חממה ניתן להשתמש בנורות LED, שלהן יתרון ברור בהקשר האנרגטי, במקום בנורות ליבון (להט) ועוד. אחד הנושאים האקוטיים הוא השימוש הבלתי מרוסן ברכבים פרטים, כאשר הניצול הממוצע שלהם הוא כשעה ביום ואשר מרביתם פולטים מזהמים לסביבה. חוסר יעילות כזה לא היה מתקבל בשום תעשייה. האפשרות לשימוש ברכב שיתופי, שאולי קצת פחות נוח, אבל עשוי להיות יעיל יותר מבחינת ניצול משאבים וצמצום זיהום סביבתי, עדיין אינה מפותחת כפי שנדרש. אמנם המכוניות החשמליות הן הצלחה במדינות מסוימות, כמו למשל באוסטריה ובנורבגיה, המפיקות חשמל ממקורות טבעיים, אבל זה רחוק מהמצב הכללי בעולם, שממשיך להפיק אנרגיה ממקורות מזהמים כדוגמת פחם ונפט, שמובילים לפליטת ה- CO₂ וזה עוד לפני שדיברנו על הפלסטיק, המזהם הגדול של האוקיינוסים. הפתרון הוא לייצר פלסטיק מתכלה, ולשמחתי המחקר בתחום זה נמצא בתנופה”. 

בשורה התחתונה, פרופ’ זליגר, אתה אופטימי או פסימי ?

“גם וגם. מצד אחד עידן הקדמה והשימוש באמצעים דיגיטליים מעלה את רמת המודעות לנושאי הקיימות, גם ברמה היישומית, אולם מנגד ייתכנו גם שימושים שליליים לנושא באותם האמצעים ממש. עם העובדות קשה להתווכח: לפי מקדם ג’יני, המשווה בין היקף מקורות הטבע העומדים לרשותנו להיקף ניצולם, היחס הוא שלילי ועומד על 1.5, כלומר הניצול גבוה מהמשאבים, וזה מצב מסוכן שדורש תיקון. אם בכל הגלובוס רק שתי מדינות, ברזיל ורוסיה, מנצלות פחות ממשאבי הטבע שלהן, ואם בין מדינות המערב רק באוסטריה ניצול משאבי הטבע ביחס להיקפו הוא מאוזן, זה אומר דרשני. בסופו של יום, הפתרון הכמעט יחידי למצב הוא לעסוק בחינוך, בהדרכה ובהרחבת המודעות והידע של הציבור לסוגייה הכאובה. הידע הוא המקור היחידי, שגדל ככל שמשתמשים בו יותר. חומר למחשבה”.