איך לשפר את התנובה של תנובה?

יוסי בידרמן, בן 53 מכרמיאל, למד תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול, מצא פתרון

 אם חשבתם שרק הצעירים ממציאים לנו פטנטים, ושמספיק תואר ראשון כדי להגיע לכל מקום, כדאי שתקראו את הסיפור הבא. זהו סיפורו של יוסי בידרמן מכרמיאל, שעשה את זה קצת אחרת. למרות שיש לו שלוש בנות והוא עצמו עובד כמורה ומרצה בבתי ספר ובמכללות להכשרת מהנדסים, הוא השלים לאחרונה תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול (.M.Sc) בהצטיינות, כשבאמתחתו הישג נאה – במסגרת פרויקט הגמר היישומי ביצע, הוא סיפק לחברת תנובה רעיון לשיפור של תפוקת הגבן בייצור הקוטג’ שלה.

“כעובד לשעבר בחברת שטראוס, וכמי שקצת מצוי במערכות של קווי ייצור, ומניסיון עבודתי בחברות אחרות, ‘כתר’, ‘סנמינה’ ו’פלסן סאסא’, נושא התפוקות אינו זר לי”, מסביר בידרמן. “המטרה שלי הייתה לצמצם את הפער שנוצר בין תפוקות הגבינה של שני קווי ייצור עיקריים של חברת תנובה. התברר שתפוקתו של אחד הקווים הייתה נמוכה באופן עקבי מזה של הקו השני ונתבקשתי למצוא לזה פתרון. בסופן של תהליך אני יכול לומר שבאמצעות השיטה שמצאנו הצלחנו לשפר את תפוקת ייצור הקוטג’ בשני הקווים גם יחד”.

לדברי בידרמן, הוא הגה את הפתרון שלו תודות לשימוש בכלים של כריית נתונים (Data mining): “במקור, כלים אלו נועדו לחיזוי במערכת מרובת פרמטרים, והשימוש שאנחנו עשינו בהם לצורך בחינה ושיפור קווי ייצור, זה החידוש. הכלים שנעשה בהם שימוש הם מודרניים ומתקדמים, שייכים לתעשייה 4.0, מה שנקרא – “תעשייה חכמה”, שאנו מנסים להטמיע בקווי ייצור מסורתיים לצורך שיפור הפריון שלהם. אינני יודע אם ניתן לרשום על זה פטנט, כי זה לא מוצר פיזי חדש, אבל ללא ספק נוצרה כאן מתודה חדשה לפתרון בעיות”.

ד”ר חוסיין נסראלדין, ראש התוכנית לתואר שני במכללה, ומי שהנחה את יוסי בפרויקט, אומר שהמהפכה התעשייתית ה-4.0 מתחילה לתת את אותותיה ובאופן הדרגתי יוצרת מהפכה גם במתכונת הקורסים ובפרויקט הגמר של הסטודנטים לתואר שני יישומי. התוכנית שלנו מעניקה למהנדסים, בעלי ניסיון בתעשייה ובוגרי תארים מדעיים, כלים אנליטיים וניהוליים לשם התפתחות אישית ואפשרויות לקידום מקצועי. הפרויקט המעשי מאפשר לסטודנטים לשלב את הניסיון התעשייתי שצברו בעבודתם עם שיטות וכלים חדשים שלמדו.

“פרויקט הגמר הוא הזדמנות מצוינת לחבר בין החומר שנלמד לצרכי התעשייה”, אומר ד”ר נסראלדין. “הפרויקט של יוסי, למשל, שנעשה בליווי צמוד של מר אשר כהן מתנובה, הוא דוגמא קלאסית לשימוש בכלים מתקדמים, מעולם הסטטיסטיקה היישומית והאופטימיזציה, לצורך פתרון בעיה תפעולית וטכנולוגית. במקרה הזה מדובר בקו הייצור של הקוטג’, אבל אנו מעודדים הטמעה של פתרונות כאלה בעוד חברות ומפעלים רבים שמשוועים לכך בעידן הקידמה. בפרויקט עבור תנובה נעשה שימוש בכריית נתונים ביחד עם כלים מתמטיים מתקדמים, עם קשר ברור לכלים השייכים לתעשייה 4.0, שכן הבעיה והפתרון לה נולדו מתוך תפיסתה כבעיה דינמית עם נתונים רבים מסנסורים שונים, מה שחייב שימוש בכלים מתקדמים של כריית נתונים. בימים אלה בוחנים בתנובה את ההמלצות ודנים בתוכנית היישום שלהם בקווי הייצור, ואני מאוד שמח וגאה על כך”.

הסיפור של יוסי בידרמן מלמד על כך שלעולם לא מאוחר מידי להרחיב את האופקים, להתפתח מקצועית ולצאת נשכרים. תואר ראשון בלבד זה נחמד ואף הכרחי בימינו בכל מקום עבודה, אבל לא תמיד מספיק בשביל האקס-פקטור המקצועי. האתגר האינטלקטואלי שכרוך בלימוד שיטות ומתודולוגיות מתקדמות הוא אמנם גדול, אך מי שמגיעים לכדי פתרון בעיות הנדסיות מורכבות באים על סיפוקם. תוכנית הלימודים לתואר שני בהנדסת תעשייה וניהול מעניקה את הבמה לטיפוח הידע הנדרש והפתיחות המקצועית לשלב בין בעיות מהשטח עם תפיסות ומסגרות אקדמאיות לצורך פתרון אותן בעיות ולהכשרת הקרקע למנהיגות הנדסית ופריצה מקצועית בקריירה.

“הלימודים לתואר שני הוסיפו לי ידע רב בתעשייה וניהול – לגבי הניהול הגלובאלי וניהול של מערכות גדולות ומורכבות, וכן הרחיבו את אופקיי בכלים הטכנולוגיים החדשניים שעומדים לרשות המהנדס בעידן החדש, בבואו לעסוק בסוגיות ולתת מענה לבעיות”, מסכם בידרמן. “מלבד ההכשרה שקיבלתי במכללה, רכשתי גם מיומנות גבוהה של אוריינות אקדמית, יכולות הבנה, ניתוח, הערכה וסינתזה של מאמרים מרחבי הגלובוס, מה שמאפשר לי להיות היום מהנדס מעודכן, שיכול להתאים את עצמו להתפתחויות בתעשייה”.