האם בינה מלאכותית תהפוך את מהנדסי התעשייה והניהול למיותרים, או דווקא לרלוונטיים מאי פעם ? ד"ר הילה פרץ, שנכנסה לאחרונה לתפקיד ראשת המחלקה להנדסת תעשייה וניהול במכללה, משוכנעת שהתשובה ברורה. בעידן שבו מערכות חכמות מסוגלות לנתח כמויות עצומות של מידע, לזהות דפוסים ולהציע פתרונות, דווקא היכולת האנושית להבין את התמונה הרחבה, לחבר בין טכנולוגיה לאנשים ולקבל החלטות מורכבות הופכת לנכס משמעותי.
ד"ר הילה פרץ מגיעה לתפקיד עם ניסיון אקדמי ומחקרי עשיר, היכרות רבת שנים עם המחלקה ועם עולם התעשייה, ותפיסת עולם שמבקשת לשלב בין מצוינות הנדסית, חדשנות טכנולוגית והבנה עמוקה של הגורם האנושי. מבחינתה, השאלה המרכזית אינה רק כיצד להתאים את תוכנית הלימודים לשינויים המהירים בעולם העבודה, אלא איזה סוג של מהנדסים ומהנדסות צריך להכשיר כדי שיוכלו להוביל את השינויים האלה.
המסלול האישי והמקצועי של ד"ר הילה פרץ רחוק מלהיות שגרתי. את שירותה הצבאי עשתה כחצוצרנית בתזמורת צה"ל – חוויה שלדבריה השפיעה עמוקות על תפיסת המנהיגות והעבודה הארגונית שלה עד היום. תזמורת היא אולי אחת הדוגמאות היפות ביותר למערכת מורכבת שבה כל אחד מחבריה הוא איש מקצוע בפני עצמו, אבל התוצאה תלויה ביכולת של כולם להקשיב זה לזה, לדייק ולעבוד יחד. היא מאמינה כי גם הנגן המוכשר ביותר לא יכול ליצור הרמוניה לבדו, ובמידה רבה הדבר נכון גם לניהול ארגונים ולמנהיגות.
את לימודיה האקדמיים החלה בכלל בתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. כבר במהלך השנה האחרונה ללימודים החלה לעבוד בחברת רפאל כאחראית גיוס באחת החטיבות, שם נחשפה מקרוב למורכבות של ארגון טכנולוגי גדול וליחסי הגומלין שבין ההון האנושי לבין היכולות הטכנוגלוגיות של הארגון. בהמשך השלימה מסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת חיפה, שאותו סיימה בהצטיינות יתרה בשנת 2007. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהכשרה ובפיתוח עובדים בארגונים מנקודת מבט רב-ממדית ובין-תרבותית. לאחר מכן יצאה להשתלמות פוסט-דוקטורט בבית הספר למנהל עסקים Whitman באוניברסיטת Syracuse שבמדינת ניו יורק.
מאז שנת 2008 היא חברת סגל במחלקה להנדסת תעשייה וניהול בבראודה, ובמהלך השנים שילבה מחקר והוראה עם פעילות אקדמית בינלאומית ענפה. היא מייצגת את ישראל בפרויקט המחקר CRANET, העוסק בהשוואה בינלאומית של פרקטיקות לניהול משאבי אנוש, ומשתתפת גם ברשת המחקר GLOBE, העוסקת בקשר שבין תרבות למנהיגות. נוסף על כך, היא משמשת עורכת תחום בכתב העת European Management Review וחברת מערכת בכתבי העת The International Journal of Human Resource Management ו-Organizational Dynamics. תחומי המחקר שלה מתמקדים בהשפעתם של מאפיינים לאומיים, תרבותיים ומוסדיים על התנהגות עובדים ועל ביצועי ארגונים. בשנים האחרונות היא מרחיבה את עיסוקה גם בשאלות הנוגעות לחוסן ארגוני בתקופות משבר ולהשפעת הבינה המלאכותית על עובדים ועל מעמדה של המומחיות האנושית. לצד הקריירה האקדמית המרשימה, ד"ר הילה פרץ מתנדבת במד"א כנהגת אמבולנס, ומאז 7 באוקטובר משרתת גם במילואים כנהגת אמבולנס ביחידת הית"מ של פיקוד העורף. ההתנסות בשטח מעניקה לה פרספקטיבה נוספת על קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, על עבודת צוות ועל חוסן אישי וארגוני.
מה משך אותך לקחת על עצמך את הובלת המחלקה דווקא עכשיו?
"לאחר שנים רבות במחלקה, אני מכירה היטב את חברי הסגל, הסטודנטים, החוזקות והאתגרים. אני מרגישה שהמחלקה נמצאת בנקודת זמן מעניינת במיוחד שבה עולם העבודה והתעשייה משתנה בקצב חסר תקדים. הבינה המלאכותית, האוטומציה, הדיגיטציה וההתפתחויות בניתוח נתונים משנות לא רק את הכלים שבהם מהנדסים משתמשים, אלא גם את האופן שבו ארגונים פועלים, מקבלים החלטות ומנהלים אנשים".
האם הבינה המלאכותית מאיימת על עתידו של המקצוע?
"הנדסת תעשייה וניהול אינה מקצוע שנעלם אלא מקצוע שעובר שינוי, ובעיניי השינוי הזה עשוי להפוך אותו לרלוונטי יותר מאי פעם. מהנדסי תעשייה וניהול עוסקים מאז ומתמיד באופטימיזציה של מערכות מורכבות, בשיפור תהליכים, בקבלת החלטות ובחיבור בין טכנולוגיה, משאבים ואנשים – ואלה בדיוק האתגרים שניצבים כיום בפני ארגונים המאמצים מערכות בינה מלאכותית".
אבל הרי מערכות ה-AI מסוגלות לבצע אופטימיזציה וניתוח נתונים מורכבים באופן עצמאי לגמרי?
"מערכות AI אכן מסוגלות לנתח כמויות עצומות של מידע, לזהות דפוסים, להציע תחזיות ולסייע בתכנון ובאופטימיזציה, אך היכולת לבצע ניתוח אינה זהה ליכולת להבין מערכת ארגונית שלמה. עולות כאן שאלות מהותיות כמו מי יגדיר את הבעיה שהמערכת צריכה לפתור, מי יחליט מהי המטרה הנכונה – מקסום יעילות, צמצום עלויות, שיפור השירות או שמירה על רווחת העובדים – ומי יישא באחריות כאשר המערכת תטעה. אלה שאלות הנדסיות, ניהוליות ואנושיות הנמצאות בליבת המקצוע, שכן עדיין נדרשים אנשים שיידעו להחליט אילו תהליכים נכון לייעל, לאיזו מטרה ובאיזה מחיר".
הדגש של ד"ר הילה פרץ על הגורם האנושי משתקף היטב גם בעבודתה המחקרית. אחד מכיווני המחקר המעסיקים אותה כיום בוחן כיצד עובדים מגיבים לכניסת מערכות AI לתחומים שהיו עד כה חלק מהמומחיות המקצועית שלהם: האם הם רואים בטכנולוגיה כלי שמעצים את יכולותיהם או איום על מעמדם? ומה יכולים מנהלים לעשות כדי לשמר תחושת משמעות ומחויבות כשאופי העבודה משתנה? מבחינתה, אלה סוגיות שחייבות להגיע ישירות אל כיתות הלימוד, שכן הטמעת טכנולוגיה מחייבת התייחסות לאמון העובדים, לתפקידים המקצועיים וליחסי העבודה.
ממה את הכי חוששת בהקשר של כניסת ה-AI לחינוך האקדמי והמקצועי ?
"אחד החששות הגדולים שלי הוא שנגדל דור של אנשי מקצוע שיודעים לקבל תשובות ממערכות חכמות, אך מתקשים לבחון אותן באופן עצמאי. דווקא בעידן שבו הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקבל תשובות במהירות, אנחנו צריכים ללמד את הסטודנטים לשאול שאלות טובות יותר. מהנדס תעשייה וניהול טוב צריך להבין נתונים, אבל גם לדעת לשאול אילו נתונים חסרים; הוא צריך להכיר מודלים מתמטיים, אבל גם להבין את ההנחות שעומדות מאחוריהם; והוא צריך לדעת להשתמש במערכות מתקדמות, אבל גם לזהות מתי ההמלצה שמפיקה מערכת אינה מתאימה למציאות הארגונית".
כיצד תפיסת העולם הזו תתורגם בפועל לתוכניות הלימודים במחלקה בבראודה ?
"לצד הבסיס המתמטי, ההנדסי והאנליטי, נשים דגש על טיפוח חשיבה ביקורתית, יצירתיות, למידה עצמאית, שיקול דעת, תקשורת בין-אישית ויכולת לעבוד בצוותים רב-תחומיים. במישור המעשי, המחלקה מקדמת בחינה ועדכון של תוכניות הלימודים תוך שמירה על הבסיס ההנדסי החזק. בהתמחות מדעי הנתונים יחוזק החיבור בין יכולות אנליטיות מתקדמות לבין בעיות ארגוניות והנדסיות אמיתיות, ואילו בהתמחות תכן ותפעול תועמק היכרות הסטודנטים עם עקרונות התעשייה החכמה ו-Industry 4.0. בנוסף, נשלב בצורה מושכלת כלי בינה מלאכותית בתהליכי ההוראה והלמידה עצמם, במטרה ללמד את הסטודנטים לעבוד נכון עם הטכנולוגיה, לבחון את התוצרים שלה ולהבין את גבולות השימוש הראוי בה, מבלי להחליף את חשיבתם העצמאית".
מעבר לפיתוח הפדגוגי, לד"ר הילה פרץ יש תוכניות עבודה ברורות מאוד לשנה הראשונה שלה בתפקיד: חיזוק והרחבת הסגל האקדמי, הגדלת היקף הלמידה היישומית וההתנסות המעשית, העמקת הקשרים עם התעשייה ועם בוגרי המחלקה, לצד המשך פיתוח הפעילות המחקרית ושיתופי הפעולה הבינלאומיים.
מהו היעד המרכזי שהצבת לחיזוק הקשר עם התעשייה בצפון ואיך הוא ייראה בפועל ?
"אני שואפת להרחיב שיתופי פעולה שבהם ארגונים וחברות יציגו בפני המחלקה אתגרים אמיתיים מהשטח, והסטודנטים, בליווי חברי הסגל, יפתחו עבורם פתרונות בעלי ערך מעשי. לצד פרויקטי הגמר המסורתיים, נקדם פרויקטים יישומיים כבר במסגרת הקורסים השוטפים, התמחויות מעשיות בתעשייה, מפגשים עם מומחים ויוזמות מחקר משותפות. אני שואפת לראות יותר מצבים שבהם ארגון מגיע עם בעיה אמיתית והסטודנטים פותרים אותה במציאות, שכן שיתוף פעולה כזה מעניק לסטודנטים ניסיון יקר ערך, מאפשר לתעשייה להיחשף לכישרונות צעירים ומחזק את הרלוונטיות של ההוראה".
מה ייחשב בעינייך כהצלחה בתפקיד בעוד כמה שנים ?
"ההצלחה לא תימדד רק במספר הבוגרים, בהיקף המחקר או במספר שיתופי המיזמים עם התעשייה. המטרה שלי היא לשלב בהצלחה בין שלושה מרכיבים: מצוינות אקדמית, רלוונטיות מקצועית וסביבה אנושית מצמיחה. אני שואפת לראות בוגרות ובוגרים שיוצאים לשוק העבודה עם בסיס הנדסי חזק, יכולות טכנולוגיות עדכניות ובעיקר עם ביטחון מלא להתמודד עם אתגרים חדשים – מהנדסים שלא חוששים משינויים טכנולוגיים, אלא יודעים להוביל אותם".
לסיום, מה המסר שלך למי שעדיין מקשר את המקצוע בעיקר לייעול קווי ייצור מסורתיים או לניהול מלאי ?
"מדובר בדיסציפלינה רחבה ומלהיבה שמאפשרת להבין ולתכנן מערכות מורכבות כמעט בכל תחום בחיינו. במובן הזה, מהנדסי תעשייה וניהול הם האנשים שמחברים בין חלקי הפאזל: בין נתונים להחלטות, בין טכנולוגיה לתהליכים, בין יעילות לאחריות, ובין מערכות לאנשים. זהו בדיוק החזון שאני מביאה איתי לתפקיד החדש בבראודה: להכשיר את מהנדסי המחר שלא רק ידעו להפעיל את הכלים המתקדמים ביותר, אלא גם יבינו את משמעות השימוש בהם, יידעו לשאול את השאלות הנכונות ויובילו את התעשייה והארגונים בבטחה אל העתיד".