כך המכללה מתגייסת למערכה

מאות סטודנטים מהמכללה גויסו מראשית המלחמה בצו 8 והמכללה דואגת לשמור איתם על קשר רציף ותומך. מיד עם פרוץ המלחמה פרסמו בדיקנט הסטודנטים, בראשות יאנה מלניקוב דיקנית הסטודנטים, קול קורא בו התבקשו הסטודנטים שגויסו לרשום את פרטיהם ורובם ככולם עשו זאת.

“כארבע מאות וחמישים סטודנטים של המכללה דיווחו עד כה שהם מגויסים ואנחנו עומדים בקשר טלפוני אישי עם כל אחד ואחת מהם”, מספרת מלניקוב. “הסטודנטים שלנו מאוד התרגשו מעצם הפניה הישירה אליהם, במסגרתה הצענו להם סיוע ותמיכה מסוגים שונים: בין אם מדובר בעניינים אקדמיים, מצוקה רגשית, נפשית, או כל צורך לוגיסטי אחר. בהתאם לחלוקה הזאת חולקו המטלות, כל אחת לפי תחום אחריותה”. במקביל לכך, המחלקות האקדמיות יוצרות קשר עם כל יתר הסטודנטים שנותרו בעורף, מבררות צרכים ונותנות מענה לכולם. צוות הדיקנט הוא הכתובת הראשונית בימים אלה לתכלל את המענים הניתנים לסטודנטים, אבל חשוב לי לציין שהתחושה היא שכל הארגון וכל הסגלים במכללה – אקדמיים ומנהליים גם יחד – מגויסים, משתפים פעולה ומשתדלים לתת מענה יעיל ומתחשב בכל הפניות שמגיעות והצרכים שצפים”.

מי שמשוחח עם הסטודנטים בימים אלו משתף שהוא בא לחזק ויוצא מחוזק. הבקשות שעלו בשיחות עם הסטודנטים נגעו בשלושה תחומים עיקריים: סיוע באספקת ציוד שחסר להם, שאלות בנוגע לעניינים אקדמיים ושיתוף במועקות רגשיות, שמיד זכו לתשומת לב מלאה ולמענה מהיר ויעיל. “רבים הביעו חשש מפתיחת שנת הלימודים לפני סיום המלחמה, ושלא יספיקו להרכיב לעצמם תוכנית לימודם לפני פתיחת הסמסטר ובהקשר זה אנו מרגיעות אותם שהנהלת המכללה ומחלקות הלימוד קשובות לחששות וערוכות לזה ושהם לא ייצאו נפגעים בשום צורה – נהפוך הוא, הם יקבלו מענה מלא לצרכים האקדמיים כולל תמיכה רגשית והתאמות ככל שהדבר יידרש”.

בכל הקשור לבעיות ציוד שהתגלו בפלוגות ובגדודים, יצרה המכללה קשר עם עמותות ובתי עסק בכרמיאל, שמיד תרמו את כל הנדרש. “הצלחנו להשיג לחיילים ביגוד טרמי, סוללות, פנסי ראש, גרביים ולבנים להחלפה ועוד”, מספרת ליאת דמתי, האחראית על היחידה למעורבות חברתית בדיקנט. “לצורך שינוע החבילות לחיילים נעזרנו בפורומים של טרמפים ברשתות החברתיות ובווצאפ. ההתארגנות שלנו לעניין הייתה מהירה וכל המעורבים בדיקנט ובמכללה מסורים למשימה לחלוטין. זה מחמם לב לראות את ההירתמות הזאת”.

יצוין שנשיא המכללה, פרופ’ אריה מהרשק, מקיים מידי יום שיחות טלפון אישיות עם סטודנטים מגויסים, מתעניין בשלומם ומציע את עזרת המכללה במישורים השונים. גם המחלקה למשאבי אנוש בראשות גלית קופר,  מיהרה להירתם ושלחה מארזי עידוד מתוקים, עם שלל שוקולדים ותופינים, למשפחות המגויסים ולעובדים שבני זוגם או מי מילדיהם מגויס בעת הזו.

מעבר לתמיכה בסטודנטים נעשות באמצעות המכללה פעולות נוספות למען מאות החיילים המשרתים באזור, בעיקר באבטחת ישובים. מחלקת המשק והלוגיסטיקה, בהנהלת גרי סניידר, מספקת להם בימים אלה תשתיות מגוונות, בהם חדרי קירור למזון, טוסטרים, מזרונים, כריות לשינה, ערכות  רפואה, כלים חד-פעמיים ועוד. ציוד רב, נתרם לחיילים ע”י תושבי כרמיאל, בהמשך להפצת הצרכים והחוסרים ברשתות החברתיות.

גם סטודנטים שלא גויסו בצו 8 נתרמו למאמץ המלחמתי. רבים מהם מגיעים לדיקנט הסטודנטים ומציעים לסייע לקהילה בהתנדבות. “כ-40 סטודנטים שלנו פועלים בימים אלה לחיזוק הקהילה במשימות שונות. אנחנו יוצרים את החיבור ביניהם לבין גורמים שונים שזקוקים להם בכרמיאל, כגון: מחלקת הרווחה של העירייה, עמותת אנוש לסיוע בנפגעי נפש ובארגונים נוספים. המטרה שלנו היא חיזוק הקשר והתמיכה ברחבי העיר כרמיאל ובהענקת סיוע לכלל האוכלוסיות שזקוקות למעטפת גדולה יותר ולתמיכה. אנו מקבלים שבחים על הסטודנטים, אשר תורמים ועושים את פעילותם באהבה, מתוך רצון עז לתמוך ולתרום מזמנם במציאות הקשה שפקדה את מדינתנו”, אומרת דמתי.

כאמור, גם במישור התמיכה הרגשית לסטודנטים ולחברי הסגל האקדמי והמנהלי נערכה המכללה.  כבר ביום הראשון למלחמה, הוקם צוות לסיוע רגשי ראשוני בהובלתה של נירית ברקוביץ, האחראית על הטיפול הפסיכולוגי במכללה. הצוות כולל את יאנה מלניקוב, ד”ר מירי שחם, ד”ר מגי בן יהודה, רווית מיטב, ד”ר איריס וייץ וגלית קופר, מנהלת משאבי האנוש במכללה. 

“בשבעה באוקטובר 2023, השתנו חיי כולנו באחת”, אומרת נירית. “הימים קשים מנשוא –  המראות, העדויות, הכאב האינסופי של ילדים, נוער, הורים, קשישים, ניצולי שואה, עובדים זרים אשר נרצחו באכזריות, עונו ונחטפו מבתיהם, אנשים שבאו לחגוג את החיים במסיבה שהפכה לסיוט שלא ניתן להעלות בדמיון. כן. לפעמים המציאות עולה על כל דמיון”.

איך אפשר להתמודד עם זה ?

ברקוביץ: “המפגש עם אכזריות כה אלימה, פולש והורס את ההנחות הבסיסיות שלנו כבני אדם. הנוגדן לכך הוא באפשרות שלנו להציע את עצמנו כבני אדם. אנחנו רואים זאת בהתגייסות ובהתנדבות מרחיבות הלב בקרב העם בכל תחומי החיים. יוזמות מרגשות מתעוררות לחיים בניסיון להשיב את התקווה והאמונה באדם, בחיים ובטוב שיש להם להציע”.

שתפי אותנו בפעולות שנעשו כאן במכללה ?

“בשלב הראשון הוקם צוות למתן סיוע רגשי ראשוני לכל מי שחווה קשיים ומבקש לשוחח. השיחות מגוונות  – החל מסטודנטים ששהו באותה השבת בדרום וחוו על בשרם את האימה, דרך סטודנטים וסטודנטיות אשר בני או בנות זוגם.ן גויסו בצו 8 והם.ן נותרו מודאגים.ות לשלומם.ן; סטודנטים וחברי סגל שהינם הורים לילדים וביקשו סיוע בהתמודדות עם תיווך המציאות הקשה לילדים ועוד. הדיקנט נותן מענה לסטודנטים הנמצאים בעורף מכל חלקי האוכלוסייה, לרבות בשפה הערבית. המטרה – לאתר את הקשיים והצרכים השונים והמגוונים של אוכלוסיית הסטודנטים שלנו ולאפשר מקום לכולם”.

כיצד אתם מגיעים לאותם אלה שזקוקים לתמיכה רגשית ?

“הקמנו מערך לאיסוף נתונים והוא מתעדכן מדי יום. צוות הדיקנט מקיים מידי יום שיחות עם הסטודנטים המגויסים, מתעניין בשלומם ומציע סיוע ועידוד שמחזק את תחושת השייכות שלהם ויש לכך חשיבות רבה במצבי חירום. יש לציין שהתגובות נרגשות מאד. אנו עובדות בשיתוף פעולה מלא עם המחלקות האקדמיות העושות מאמצים רבים לסייע לסטודנטים במתן פתרונות לקשיים הקשורים ברישום לקורסים ולמתן מענה על שאלותיהם בנושאים אקדמיים וכדומה”.

אז איך נראה היום שלך ביחס לימים שהיו טרום המלחמה ?

“העבודה בימים אלה דינמית יותר כמובן, בהתאם למציאות המשתנה, ואנו מנסות לאתר את הצרכים השונים ולייצר מענים מתאימים. זאת כמובן לצד הקשבה לרגשות קשים המתעוררים לעיתים קרובות בתגובה לאירוע כה מטלטל וטראומטי, מתן מקום ולגיטימציה לכל מה שעולה ואיתור הכוחות והחוזקות שיש בכל מי שפונה אלינו, תוך סיוע בחיבור מחדש למשאבים  הפנימיים והחיצוניים שלו. היטיבה לנסח זאת מיטל חודרוקובסקי בשירה ‘קשר’. כך אומר השיר:  ‘לא על קירות מערה צריך אדם לכתוב את סיפורו, אלא על עור התוף של אחרים, המקשיבים לכל הדברים הכואבים”.