ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיחול מחר (14.4.2026), פרסמה נשיאת המכללה, פרופ' שרית סיון, טקסט אישי ונוגע ללב בבלוג הבינלאומי היוקרתי The Times of Israel, בו היא משתפת מחשבות על זיכרון, תקומה ואחריות בין-דורית.
בדבריה, מבקשת פרופ' סיון לזקק מסר של תקווה מתוך הכאב ההיסטורי, ולחבר בין זיכרון השואה לבין מציאות חיינו כיום במדינת ישראל. כאם לחיילים לוחמים וכאשת אקדמיה, היא מדגישה את חשיבות ההמשכיות, היצירה והמחויבות הערכית של הדורות הבאים.
"קערת זכוכית פשוטה, מלאה בשברי עפרונות שרופים – שרידים של מה שפעם נשא מילים, רעיונות ומשמעות", כותבת נשיאת המכללה. "חרוכים ומרוסקים, הם מעוררים במבט ראשון תחושת אובדן. אך הביטו שוב. מן האפר, משהו נותר. העפרונות, אף שהם שבורים, עדיין פונים כלפי מעלה. יש כיוון. יש התמדה. יש תקווה.
הדימוי הזה משקף סיפור עמוק יותר – מסעם של מי שקמו מתוך אפר השואה. דור הניצולים הראשון נשא עמו כאב בלתי נתפס, ובכל זאת בחר בחיים. הם הקימו משפחות, קהילות, בתים – עתיד. לצידם צמח דור חדש – הצברים – מושרשים באדמה, חסונים וצופי פני עתיד, המגלמים התחדשות.
מאותו אפר עצמו צמחה לא רק הישרדות, אלא גם יצירה. מדינה שהפכה קושי לחדשנות, והייתה למוקד יזמות משגשג – הוכחה חיה לכך שגם לאחר חורבן, החיים יכולים לפרוח בעוצמה יוצאת דופן.
והזכוכית המחזיקה את השברים הללו – שקופה ומשקפת – מזכירה לנו את אחריותנו. היא משקפת אותנו, בני הדורות הבאים. היא שואלת מה נבחר לשאת עמנו הלאה. היא נושאת הבטחה שקטה: "לעולם לא עוד" אינה רק זיכרון, אלא מחויבות. זו אינה רק קערה של שברי עפרונות שרופים. זהו עדות – כי מן ההרס נולד כיוון, מן האובדן צומחים חיים, ומן הזיכרון צומחת אחריות".
לקראת טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיתקיימו מחר ברחבי ישראל, וגם במכללה – אף אם במתכונת מצומצמת נוכח המלחמה ומגבלות פיקוד העורף – דבריה של פרופ' סיון מקבלים משנה תוקף. דווקא בימים של אתגר ואי־ודאות, מתחדדת המחויבות לזכור, לספר ולהמשיך לשאת את הלפיד מדור לדור – באחריות, בתקווה ובאמונה בכוחה של הרוח האנושית.