שלוש שנים אחרי היום ששינה את פניה של ישראל, התכנסה היום קהילת המכללה לציון טבח ה-7 באוקטובר. בטקס זיכרון שהתקיים בקמפוס הונצחו הנרצחים והנופלים, הונחו זרי זיכרון, הוקראו שמותיהם של בני קהילת המכללה שנפלו במהלך המלחמה, ובמרכז האירוע עמדה עדותו האישית של איתן הורן, שורד השבי, ששוחרר לאחר 738 ימים בעזה.
הטקס נפתח בדקת דומייה לזכר הנרצחים והנופלים. בדברי הפתיחה הודגש כי לצד הזיכרון שאינו מרפה, מוטלת על הקהילה החובה להמשיך וללוות את המשפחות השכולות, את השורדים ואת הפצועים בגוף ובנפש, ולשמור על קהילה תומכת, איתנה ומאוחדת.
פרופ' שרית סיון, נשיאת המכללה, נשאה דברים והתייחסה לשלוש השנים שחלפו מאז שבעה באוקטובר כאל מסע של זיכרון, כאב, שבר ואובדן, אך גם של תקווה, אחריות ותקומה. בדבריה הדגישה כי שלוש השנים שחלפו מחייבות את החברה הישראלית לא רק לזכור את מה שאיבדה, אלא גם לשאול מה למדה ומה עליה לשנות. לדבריה, אחד הלקחים החשובים של האסון הוא הצורך בענווה ובנכונות לבחון מחדש הנחות שהתקבעו, להטיל ספק, להקשיב לקולות אחרים ולשאול גם את השאלות הקשות. "חוסנה של חברה אינו נמדד בכך שהיא לעולם אינה טועה, הוא נמדד ביכולתה להביט בכנות בעצמה, ללמוד, לתקן ולהשתנות", אמרה.
לצד השבר, הצביעה פרופ' סיון על הרוח האנושית והערבות ההדדית שהתגלו בחברה הישראלית מאז שבעה באוקטובר, וגם בתוך קהילת המכללה. היא הדגישה כי עלינו לשמר את רוח ההתנדבות, הרעות, האחריות האישית והיכולת לעמוד יחד גם בתוך מחלוקת. בהתייחסה לתפקידה של האקדמיה, אמרה כי עליה להצמיח לא רק מהנדסות ומהנדסים מצטיינים, אלא אנשים חושבים, ביקורתיים ובעלי מצפן ערכי. "מדינה אינה נבנית רק מבטון ומפלדה, היא נבנית מאנשים", אמרה פרופ' סיון.
"היום אנו מרכינים ראש לזכר הנרצחים והנופלים. אנו מחבקים את המשפחות השכולות, את הפצועים בגוף ובנפש, ואת כל מי שחייהם השתנו לעד. אך שלוש השנים האלה נשאו בתוכן גם מסע אנושי ורגשי שקשה לתאר במילים. למדנו עד כמה אדם שמעולם לא פגשנו יכול להפוך לחלק ממשפחתנו. עד כמה שם, תמונה ופנים יכולים להיכנס ללב של עם שלם. שלוש השנים שחלפו מחייבות אותנו לא רק לזכור את מה שאיבדנו. הן מחייבות אותנו גם לשאול: מה למדנו ? מה עלינו לשמר ? ומה עלינו לשנות ? כי זיכרון שאין בצדו למידה עלול להפוך לטקס בלבד. כאב שאין בצדו אחריות – עלול להפוך לייאוש. ושבר שאין בצדו תיקון – עלול להעמיק. לכן, ביום השנה השלישי לשבעה באוקטובר, עלינו לשאול את עצמנו: איזה עתיד אנחנו מבקשים לבנות מתוך השבר? אחד השיעורים החשובים ביותר של השבעה באוקטובר הוא שיעור בענווה. זה נכון למערכות גדולות. זה נכון להנהגה. זה נכון לאקדמיה. וזה נכון לכל חברה חופשית. לצד הכאב והשבר, למדנו גם דבר עמוק על עצמנו. למדנו מי אנחנו ברגעי האמת. כאשר המציאות התערערה – אנשים קמו ופעלו. גם כאן, בקהילת בראודה, ראינו את הרוח הזאת. סטודנטיות וסטודנטים, אנשי סגל ועובדים, שנרתמו, התנדבו, שירתו, תמכו זה בזו ונשאו יחד את המשא הכבד הזה. זו הייתה אחת התשובות העוצמתיות ביותר של החברה הישראלית לאסון. חוסן לאומי אינו נמדד רק בעוצמתם של כלי הנשק. הוא נמדד גם ביכולתה של חברה לשאת יחד את המשא, להושיט יד, לקחת אחריות ולא להשאיר אדם מאחור. את זה אנחנו חייבים לשמר".
בהמשך הוקרא "יזכור" שנכתב על ידי הרב שי פירון כשנה לאחר אירועי שבעה באוקטובר. את הטקסט הקריא אורי מלאכי, סטודנט במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ששירת יותר מ-250 ימים במילואים בגדוד 710 של חיל ההנדסה הקרבית. ה"יזכור" בנוסח זה הנציח את הנרצחים והנופלים, אך ציין את גבורתם של האזרחים, השוטרים והחיילים שפעלו להצלת חיים. לצד האבל והכאב הוא נשא קריאה לתיקון השבר, לאיחוד הלבבות, לתיקון הכשלים ולבנייתה של חברה חזקה ומאוחדת יותר.
חלק מרכזי בטקס הוקדש לזכרם של בני קהילת המכללה שנפלו או נרצחו מאז שבעה באוקטובר.
סמל ראשון איתי גליסקו ז"ל, לוחם בפלוגת "טורפי הלילה" בגדוד 13 של חטיבת גולני, נפל בקרב במוצב פגה ב-7 באוקטובר 2023, והוא בן 20 בנופלו. איתי גליסקו היה אחיו של אורי גליסקו, סטודנט במחלקה להנדסה אזרחית.
רב-סרן שילה הר אבן ז"ל, מפקד הפלוגה המבצעית "זאבי הדממה" בגדוד 13 של חטיבת גולני, נפל בקרב בנחל עוז ב-7 באוקטובר 2023, והוא בן 25 בנופלו. שילה הר אבן היה אחיינו של ד"ר אבי וייס מהמחלקה להנדסת מכונות.
רב-סמל ראשון גלעד מולכו ז"ל, לוחם מילואים ביחידת הקומנדו אגוז, נפל ב-9 באוקטובר 2023 בקרב עם מחבלים שחדרו מגבול לבנון. גלעד מולכו היה חתנה של ד"ר תמר כץ פלד, מרצה מהמחלקה להוראה ולימודים כלליים.
רב-סמל אוריה באייר ז"ל, לוחם ביחידת מגלן, נפטר מפצעיו ב-17 בדצמבר 2023 לאחר שנפגע באורח קשה בקרב בדרום רצועת עזה. אוריה באייר היה אחיו של צוריאל באייר, סטודנט במחלקה להנדסת מכונות.
רב-סמל מתקדם (במיל') רפאל אליאס מושיוף ז"ל, לוחם בגדוד 6261 בחטיבה 261, נפל בקרב בדרום רצועת עזה ב-22 בינואר 2024, והוא בן 33 בנופלו. רפאל אליאס מושיוף היה בוגר המחלקה להנדסת תוכנה.
חסן עלי סואעד ז"ל, חלל פעולות איבה, נהרג מפגיעת רקטה במג'דל כרום ב-25 באוקטובר 2024, והוא בן 22 במותו. חסן עלי סואעד היה בנה של חיתאם סואעד, עובדת השירות של בניין מדעים במכללה.
בהמשך הונחו שלושה זרי זיכרון. אריאל ויינברג, נציג הסגל המינהלי, הניח את הזר הראשון לזכר 695 האזרחים שנרצחו בקיבוצים, במושבים וביישובי העוטף במהלך אירועי שבעה באוקטובר.
פרופ'/ח ערן בוסיס (בתמונה), נציג הסגל האקדמי, הניח את הזר השני לזכר 1,152 אנשי כוחות הביטחון שנפלו מאז שבעה באוקטובר.
שי יוסף, מנכ"לית אגודת הסטודנטים, הניחה את הזר השלישי לזכר 378 הצעירים שנרצחו בפסטיבל נובה ובמסיבת הפסיידאק ברעים.
מרכז הטקס הוקדש לסיפורו של שורד השבי, איתן הורן, שנולד וגדל בארגנטינה ועלה לישראל במסגרת תוכנית נעל"ה בשנת 2002, הקדיש את חייו לעשייה חינוכית ולחינוך בלתי פורמלי. איתן פעל במסגרות חינוכיות שונות, ליווה בני נוער ומדריכים, עסק בטיפוח מנהיגות צעירה ופעל להנחלת ערכים של סובלנות ומעורבות חברתית. בערב שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, הגיע לבקר את אחיו, יאיר הורן, בקיבוץ ניר עוז. הביקור הפך לאירוע ששינה את חייהם, כאשר השניים נחטפו לעזה. בפני קהילת המכללה שיתף איתן הורן בסיפורו האישי ובחוויות שעבר בתקופת השבי. העדות שלו הפכה את הזיכרון הלאומי למשהו קרוב ואנושי, סיפור של אדם אחד, משפחה אחת, מאבק ארוך ותקווה שלא כבתה. בסיום המפגש הודתה קהילת המכללה לאיתן הורן על ששיתף בסיפורו. עדותו המחישה מקרוב את התהום שנפערה ב-7 באוקטובר, אבל גם את עוצמתה של התקווה ואת היכולת להיאחז בה גם ברגעים הקשים ביותר.
הטקס נחתם במסר שלפיו הזיכרון אינו רק מבט לאחור. הוא גם אחריות לעתיד: להמשיך לחזק את הפצועים ואת השורדים, לתמוך במשפחות השכולות, לזכור את הנופלים והנרצחים ולבנות כאן, מתוך השבר, עתיד טוב יותר.
כחלק מאירועי הזיכרון הוצבה בכניסה לאודיטוריום תערוכת הצילומים "מבארי לעזה ב־50 מ"מ", של הצלם מיכה בריקמן. התערוכה מציגה תיעוד אישי של אירועי 7 באוקטובר ושל ימי המלחמה שבאו בעקבותיהם, דרך עדשתו של בריקמן, שהגיע לעוטף ימים ספורים לאחר המתקפה ובהמשך שירת במילואים כצלם צבאי. הצילומים תיעדו לא רק את המראות והאירועים, אלא גם את האנשים, את רגעי הלחימה ואת המציאות האנושית שנוצרה בעקבותיה.
קהילת המכללה נשאה היום את זכרם של הנופלים והנרצחים, אך גם ביקשה להזכיר כי לצד הכאב יש מקום לתקווה ולבחירה להמשיך לחיות, ליצור ולבנות.