הסטודנט שמייצג אותנו בחו”ל

אירועי ה-7 באוקטובר “תפסו” כמה מהסטודנטים של המכללה כשהם שוהים בחו”ל, לומדים סמסטר במסגרת פרוייקט חילופי הסטודנטים שמוביל המשרד ליחסים בינלאומיים של המכללה (IRO). התחושות שמלוות אותם בימים אלה הן מן הסתם מורכבות. מצד אחד הם הרחק מעבר לים, מצד שני הם חשים צורך עז להיות כאן, עם חבריהם, ואולי אף לקחת חלק בלחימה. אחד מהסטודנטים הללו הוא אוהד נטף, בן 28 מעפולה, שמשלים בימים אלה שנת לימודיו השלישית במחלקה להנדסת מכונות. אוהד נמצא באוניברסיטת טמפה שבפלורידה ארצות הברית, שם הוא מבצע פרוייקט מחקר במעבדה הנחשבת של פרופ’ רידוואן אלקסמי, שמתמקדת בביומכניקה שיקומית – תחום שבו בחר אוהד להתמחות. בראיון טראנס-אטלנטי הוא משתף אותנו בתחושותיו בתקופה זו ובתרומתו למערכה גם כשהוא נמצא אלפי קילומטרים ממשפחתו ומחבריו החיילים.   

“את אירועי ה7.10 ראיתי בלייב בטלוויזיה”, מספר אוהד. ” צפיתי באירועים באובססיביות יזומה דרך הטלפון ואני באמת לא יודע אם ואיך היו השידורים באותה העת בטלוויזיה.חזרתי מהקפות שמחת תורה בבית חב״ד באותו לילה של ערב החג, פתחתי את הטלפון כשאני מרחק פסיעה מלהירדם ואז נחשפתי לזוועות שהותירו אותי ער כל הלילה. עשיתי טלפונים לכל מי שאני מכיר, והלב שלי פשוט נשרף מהעובדה שאני רחוק מלעזור ולהיות במקום שאני צריך להיות בו”.

רצית לחזור לארץ עם היוודע דבר האסון ? 

ברור. ארזתי את התיק ומיהרתי להודיע לפרופסור שאני חוזר לישראל, כדי להגן על הבית. למרות שבסופו של דבר זה לא קרה, העובדה שנשארתי בארה״ב לא אומרת שאני לא נלחם מכאן על הבית. נהפוך הוא, דווקא מכאן אני מוצא את דרכי להשפיע על אנשים ועל דעת הקהל העולמית, להעלות מודעות ולייצר שיח, לחבור לקהילה היהודית ולהשתתף בכל אירוע שמתרחש, לדבר עם נציגי ממשל וחברי קונגרס ועוד, ומעבר לכך אני מאמין שההצלחה שלי כאן תהייה הצלחה עבור כל עם ישראל וזה מה שמניע אותי להישאר. 

באילו הזדמנויות אתה משמיע את דעתך ? 

בכל הזדמנות. כל מפגש עם מישהו בקמפוס מלווה בשיח על מה שקורה בארץ. בנוסף, חברתי לקהילה היהודית כאן ויחד אנחנו יוצאים להפגנות בטמפה ומחוצה לה. בראש חודש כסלו נקראה לפני ההזדמנות לקחת חלק בהיסטוריה של העם היהודי בעולם המערבי, בעולם דמוקרטי בו הכוח ניתן לאנשים ועל האנשים להשמיע את קולם. ביחד עם עוד כ-290,000 מפגינים ניצבנו על אדמתה של בירת ארצות הברית, המעצמה הדמוקרטית הגדולה בעולם, רקענו ברגלינו, הנפנו את נס גאוותנו ושמענו בקול גדול את זעקתו של העם היהודי. קראנו לעולם לפקוח את עיניו נוכח הזוועות שעוברים עישראלים ויהודים בארצם ובעולם כולו, דרשנו להשיב מיידית את החטופים ועמדנו על צדקת ישראל וזכותה להילחם על חירותה. אין זה דבר של מה בכך.

לאיזה תגובות זכית ?

נציגי ממשל בארה״ב של אמריקה, מכל הקשת הפוליטית, עלו על הבמה והחזיקו ידיים יחד מעל לראשם והצטרפו לקריאותינו. זה היה מרגש מאוד. אני גם שמח לציין שיצא לי לדבר באופן אישי עם נציגי ממשל אמריקניים ולשכנעם כי אפשר וצריך לעשות יותר עבור העם היהודי. 

אוהד נטף, סטודנט שנה ג’, המחלקה להנדסת מכונות. בימים אלה עושה התמחות בפלורידה ובהסברה ישראלית 

אתה מצליח גם להנות בין לבין ?

כן בוודאי, למרות שהמחשבות שלי נתונות למולדת. אבל כן, אני נהנה מהעבודה כאן, ורואה בכך זכות שנפלה בחלקי. הצוות כאן מדהים והאנשים טובים, אני גם מטייל ורואה הרבה מארה״ב לאורך השהות שלי כאן, לומד את התרבות האמריקאית, את השפה, ויוצר קשרים ברמה עולמית. 

לסיום, מהו המסר שלך ? 

שהעם היהודי חזק יותר מכל הייסורים שבאים עליו, שעלינו לצלוח את הקושי הזה ולהמשיך בצדקת דרכינו בכל הכוח ושכל אחד מאיתנו הוא אור קטן, אבל כולנו יחד אור איתן. עם ישראל חי !