נינג’ה: על פרויקט “קיר טיפוס”

טיפוס קירותאחד הפרויקטים שהוצגו בכנס תעשייה אקדמיה ה-11 ע”ש פרופ’ יוחנן ארזי ז”ל, עסק בתחום ספורט מהיותר מדוברים בישראל בשנים האחרונות, תודות לתוכנית הטלוויזיה “נינג’ה ישראל”, הלא הוא תחום הטיפוס. טיפוס על קירות, או בטבע, הפך בארץ לענף ספורט הולך ומתפתח, גם תודות לפעילותה של התאחדות הטיפוס הישראלית, שמשקיעה משאבים רבים לטיפוחו ומקימה מתחמים ייעודיים לטיפוס עבור המשוגעים לדבר. והנה במקרה שלפנינו החליטו הסטודנטים ליאור בן יאיר, בני לינדר ופליקס לרמן – כולם בוגרי תואר שני בהנדסת מערכות – לקחת את הטיפוס הזה  צעד אחד גבוה יותר, כשהגו, בהנחיית ד”ר מאיר טחן פרויקט גמר יישומי וייחודי: “מערכת עזר להנחיה טיפולית בעזרת קיר טיפוס”. הם קראו לפרויקט COM – Climb On Me, ותכליתו להנגיש את ענף הספורט הזה גם לבעלי מוגבלויות שונות, באמצעות אביזרים ייחודיים ושימוש באמצעים דיגיטליים, שיאפשרו גם לבעלי מוגבלויות שונות לטפס על קירות יעודיים, כחלק מהטיפול בהם. 

לפני שנצלול לעומק פרוייקט הטיפוס, קצת רקע ונתונים רלוונטיים. בישראל חיים כיום כ- 310,000 ילדים עם צרכים מיוחדים המהווים 12.8% מכלל הילדים בישראל. כשני שלישים מהם, כ-208,000, סובלים מנכויות או מוגבלות, המשפיעה על תפקודם היומיומי. אחת משיטות הטיפול שעוזרות לתת מענה לטיפול באוכלוסייה זו, הינה ריפוי בעיסוק בכלל וטיפול תוך שימוש בקיר טיפוס בפרט. הטיפול מבוסס על אינטראקציה בין המטפל והמטופל תוך כדי טיפוס על הקיר. היתרונות: פיתוח יכולות פיזיות, קוגניטיביות ושילוב בין השניים. בפועל, המטפל מנחה את המטופל לבצע סדרה של פעולות על הקיר באופן מוגבל, כגון: עליה במסלול מסוים, נגיעה באבנים מסוימות, עליה וירידה עד גבוה מסוים, או נקודה מסוימת וכדומה.

הסטודנטים נתבקשו לפתח ולייצר מערכת אשר תתמוך בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים תוך שימוש בקיר טיפוס, תוך התחשבות בדרישות רבות ומתחייבות כדי לשמור על בטיחותם של מטפסי היעד. בין היתר, על המערכת להיות בטיחותית למטופל ולסובבים אותו; עליה להיות מערכת ניידת, כך שניתן יהיה להעביר אותה מקיר לקיר במתחם; היא גם צריכה להיות ידידותית למשתמש, בכל הקשור להתקנה, לפירוק ולהפעלה בזמן קצר; עליה לכלול יחידת שליטה, שתאפשר למטפלים לשלוט על המערכת במסגרת הטיפול; עליה להיות כזאת שלא תפריע לאנשים אחרים שמשתמשים במקביל באותו קיר; עליה לתת מענה לראיית האחיזות גם במהלך העלייה על הקיר וגם בירידה; יש להגדיר את תוכנית הטיפוס לפני תחילתו, כך שבמהלך הטיפול ידי המטפלים תהיינה פנויות למשך זמן של כשעה; תצורת המערכת צריכה לאפשר מתן חיווי חוזר בזמן הטיפוס, רצוי בתצורת אור, ולכן עליה לכלול מקור אנרגיה נטען, או החלפת סוללות, ועוד. 

במצגת שהגישו מתארים הסטודנטים בעיות רבות, איתן התמודדו בדרך להשגת היעד, ואת הפתרונות שמצאו להן: “הבעיה העיקרית שאיתה התמודדנו היתה כיצד לכייל את סף הרגישות של החיישנים המגנטים”, כתבו. “היות והמערכת ניתקת והאחיזות בקיר משתנות היינו צריכים למצוא שיטה כיצד להגדיר את סף הרגישות בסביבה המשתנה. לכן השיטה שנבחרה לבסוף היא שיהיה תהליך שמוגדר כיול, כאשר במצב זה כל החיישנים משדרים ליחידת בקרה את ערכי השדה המגנטי (יחידת הבקרה מחוברת למחשב נייד עם אפליקציה ייעודית). המטפל, לאחר התקנת יחידות החיווי על הקיר, עונד את הצמידים, ומטפס על פי האחיזות שהוא מייעד למטופל. נתונים מכל החיישנים נשמרים והאפליקציה מחשבת לפי אלגוריתם שפותח את סף הרגישות לכל חיישן, ומעדכנת את סף הרגישות”.

בהנחה שנבחנו כמה חלופות, איזו נבחרה לבסוף ?

המערכת שבחרנו כוללת טבעת נורות שמאירות ברגע שהמטפס מגיע ליעד שהוצב לו (צבע כחול) ואוחז כנדרש בנקודת האחיזה (צבע ירוק). בנוסף, שולב במערכת כרטיס אלקטרוני שיעבוד ללא הפרעות מול החיישן המגנטי שנמצא על צמידים שמולבשים סביב נעלי המטפס ומעבירים את החיווי למטפל. לאחר זיהוי הצורך וניתוח הדרישות, הצענו מספר פתרונות ומהם בחרנו את הזול והפשוט ביותר ליישום. הפתרון הנבחר הינו סט של יחידות חיווי, שכוללות כרטיס אלקטרוני אשר מחובר לטבעת תאורה. בכרטיס האלקטרוני ישנו חיישן מגנטי אשר יודע להגיב כאשר מגנט נמצא בסביבתו. את הכרטיס, הטבעות והסוללות עטפנו ביחידת מבנה אשר אותה הדפסנו בטכנולוגית תלת מימד. 

ומה תפקידו של המטפל והאם הרעיון יישומי ?

המטפל צריך לחבר את  יחידות החיווי לקיר בסמוך לנקודות האחיזה שעליהן החליט לפני הטיפול. לרשותו יש יחידת שליטה אלחוטית, שכוללת שלט ואפליקציית בקרה לצורך מימוש האפשרות לשליטה ביחידות החיווי. במסגרת העבודה על הפרויקט ניתן דגש משמעותי על מתן פתרון פשוט וידידותי למשתמשים, בהתאם לדרישה, וכן ניתן דגש על התקנה פשוטה על הקיר ועל יכולת הניוד של המערכת בין הקירות, כך שמבחינה זו יש כאן בסיס טוב להמשך פיתוח.  

מי שמתלהבת מאוד מהפרויקט היא ד”ר מרסלה קרפוך, מרצה במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה ומי שהיתה יו”ר כנס תעשייה-אקדמיה האחרון. מרסלה, חובבת טיפוס בעצמה, יודעת לספר לנו שענף ספורט זה אף הוכר במכללה כקורס לסטודנטים במסגרת יחידת הספורט. “התחלתי לטפס לפני כשנה ומיד הבנתי את הפוטנציאל האדיר שיש לענף ספורט זה בכל הקשור להעצמה וליצירת בטחון עצמי, גם בקרב מי שמאבטחים אותך בזמן הטיפוס. זה מאתגר את הראש והגוף. בנוסף, כיום יש מתחמי טיפוס בכל העולם, כך שסטודנטים שנוסעים למשלחות לחו”ל או סתם מטיילים יכולים להיכנס ולהתאמן בכל מקום, כל מה שכדאי לקחת זה זוג נעלים קלות מאד לטיפוס והרבה אנרגיה חיובית”.

הצמיד נותן חיווי למטפל אם המטופל הגיע לנקודה הרצויה על הקיר, בהתאם לצבע הנורה שנדלקת

ואיפה ניתן להתאמן באזור המכללה ? 

מרסלה: בקירבת המכללה, ברחוב החרמש 9, יש מרחב שמאפשר פעילות גופנית שהיא קצת שונה מכל מה שאנחנו מכירים.  מדובר במועדון הטיפוס והנינג’ה של בכרמיאל וממש לא צריך להיות יובל שמלא, או נועה שירז, כדי להתאמן שם ולהנות בכל מזג אוויר. יש שם אתגרים מגיל 6 ועד 99 פלוס. מה שיפה כאן זה שהבעלות על המועדון שייכת בין היתר לבוגר המכללה, סלבה אובסאניקוב, שסיים כאן הנדסת מכונות בשנת 1997. כשפגשתי אותו, בעקבות הפנייה של פרופ’ אביב גיבלי מהמכללה, עלה בראשי רעיון ליצור שם מפגשים חודשיים לכל אנשי המכללה: סטודנטים, מרצים ועובדי מינהל. מכאן הרעיון התפתח, עניינתי בעניין את מנהלת משאבי אנוש במכללה, גלית קופר, ואת האחראי על יחידת הספורט, גלעד נעמן, ומכאן הדרך להרמת הכפפה ולאישור הקורס הדרך היתה קצרה. אני מזמינה את כל מי שמעוניין לטפס בראש טוב, וביחד, לפנות לגלעד ולקבל את את כל הפרטים. זאת יכולה להיות חוויה מגבשת, בריאותית ומהנה לכולנו. 

אז לסיום פנינו גם לסטודנטים שמשתתפים בקורס והתגובות לא משאירות מקום לספק: ההנאה מובטחת, כפי שמספר לנו עומר אסוס. “הסמסטר לקחתי את הקורס ‘טיפוס בולדרינג’ ואני חייב לציין שלפני שנרשמתי אליו לא באמת הכרתי טכניקות לטיפוס נכון. היום , לאחר כמה מפגשים אין לי ספק שאני יודע איך לגשת לטיפוס ושצברתי טכניקה מצויינת. המדריכים על הקיר, אריק ומיכאל, עוזרים ומייעצים,  וגורמים לי לחכות כל שבוע לפעם הבאה. חייב לשבח את היוזמה להוסיף את הקורס הזה לרשימת קורסי ספורט. ללא ספק זה משדרג את הרשימה ואני אמליץ לשאר חברי לקחת את הקורס בסמסטרים הבאים”.

“אני משתתף בקורס טיפוס בקמפוס, אני אתחיל בזה שאני מחכה כל שבוע לשעתיים האלה”, מוסיף הסטודנט יובל מרקין. “בעבר טיפסתי, אבל ההתקדמות שלי עם ההדרכה של ארי מקפיצה אותי קדימה בצורה משמעותית ואני מסיים את האימון בתחושת סיפוק מטורפת, אחרי שדחפתי את הגוף שלי עד הקצה. אם אוכל להירשם לקורס הזה גם סמסטר הבא יותר מאשמח לעשות זאת”.

ונקנח עם מילות הפרגון של נתנאל, שמשבח את מתחם האימונים: “המקום עצמו מצויין ויש מסלולים שמתאימים לכל הרמות”, הוא אומר. ” הצוות מקצועי ומדריך מצויין, עונה על כל שאלה ברצינות.  השיעורים עצמם מאתגרים ואין שיעור שדומה לקודמו. השיעור מהווה אתגר לסטודנטים, בלי קשר לרמת הטיפוס שלהם, ואני ממליץ בחום להירשם לקורס ולהגיע לטפס, רק אם אפשר לא בשמונה בבוקר”. 

שורה תחתונה: אנחנו השתכנענו !

 

ייעוץ לימודים