שגרירינו באוניברסיטת פיטסבורג

מגפת הקורונה טרם נעלמה לגמרי מחיינו, אבל החזרה לשגרה יחסית, פתחה מחדש גם את השערים של מוסדות אקדמיים בחו”ל לסטודנטים של המכללה. כך, למשל, אוניברסיטת פיטסבורג בארצות הברית, שעד תקופת הקורונה קיימה קשרים ענפים עם המכללה, קלטה לאחרונה שלושה סטודנטים של בראודה: האני באדר, בן 22 מהכפר בית ג’ן, סטודנט שנה רביעית בהנדסת מכונות; ניקול קרן, בת 25 מכרמיאל, שנה רביעית בהנדסת ביוטכנולוגיה; ושחר צוקמרן, בן 30 מקרית חיים – גם הוא בשנת לימודיו האחרונה בהנדסת מכונות.

ראיון שקיימנו עם השלושה לא מותיר מקום לספק: הם מאושרים שם, ומעבר לכך, הם חשים כמי שזכו להרחיב אופקים תרבותיים ולהעשיר את הידע המקצועי שלהם. “מתחילת לימודיי לתואר שמעתי את האפשרות לחילופי סטודנטים ושאפתי לקחת חלק בפרויקט”, מספר שחר. “התנסות הנדסית באוניברסיטה בארצות הברית יכולה לתרום רבות לידע ולניסיון שלי כי אני נחשף לתהליכים הנדסיים בתחומי תוכן שונים מאלה המוכרים במכללה ובארץ בכלל. ההתאקלמות באוניברסיטה היתה טובה מאוד. פגשתי אנשים חמים, המקבלים בזרועות פתוחות סטודנטים זרים ומוכנים ללמד ולהביא אותם לרמה מקצועית גבוהה. במסגרת התהליך הכרנו נציגים מהקהילה היהודית שהיו מאוד מחבקים ועזרו לנו למצוא דירה נוחה להשכרה בקרבת האוניברסיטה, מה שעזר לנו מאוד בהתחשב בעובדה שכל התהליך קורה מהארץ בשלט רחוק”.

“מבחינתי זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת מחוץ לבית ההורים ועוד לקצה השני של כדור הארץ, לכן אין לי ספק שהחוויה כאן תחזק ותבגר אותי מאוד”, מוסיפה ניקול. “אני מניחה שבעיקר אדע להתמודד טוב יותר עם אתגרים חדשים מחוץ לסביבה המוכרת והתומכת שלי. אחת הסיבות העיקריות, שהובילו אותי לעשות את ההתמחות בארה״ב, היתה השאיפה שלי לפתח את עצמי כבן אדם ולא רק כמהנדסת”.

איך הגעתם לתוכנית הייחודית?

האני: מאז שהתחלתי ללמוד ראיתי שיש כל מיני תוכניות לימודים בחו”ל מטעם המכללה וזה משך אותי. לימודים באוניברסיטה בחו”ל הפך להיות יעד עבורי, ולא רק מהסיבה הלימודית. רציתי לפגוש אנשים מרחבי העולם, להיחשף לתרבויות חדשות, לנסות לחיות לבד וכו’. הקושי שלי להתקבל לתוכנית היתה מגבלת השפה. תנאי סף היה לקבל פטור מאנגלית, או לחילופין לסיים בהצלחה שלושה קורסים באנגלית. כמובן שהקורסים מאוד עזרו לי וחיזקו משמעותית את רמת ההבנה שלי את השפה. מבחינת יתר התנאים ורמת הציונים עמדתי, ההורים שלי עודדו אותי לעשות זאת, התכוננתי רבות לראיונות, והנה אני כאן. הגשמתי את החלום שלי”.

ניקול: אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על התוכנית ללימודי חו”ל במכללה. זה היה ביום הפתוח לקראת תחילת לימודיי. כשסיפרו על התוכנית ציינו שכתנאי לקבלת התואר יש לבצע התמחות ושקיימת אפשרות לבצע אותה באוניברסיטאות נבחרות בארה״ב. מאותו רגע וחתרתי למטרה הזו במהלך כל התואר. תמיד עניינו אותי לימודים בחו״ל גם מהבחינה האקדמית וגם לראות את התרבות באזור.

אתם מצליחים לפתח קצת חיי חברה ולצאת לבילויים?

שחר: בזמן הפנוי אנחנו משתדלים לצאת לבלות בקרבת האוניברסיטה והעיר עצמה. לפיטסבורג יש מה להציע בכל הנוגע לתיירות. אנחנו משתדלים לראות קצת מהכל בערבים ובסופי השבוע.

ניקול: לפחות פעם בשבוע אנחנו יוצאים עם הסטודנטים שעובדים איתנו במעבדה לארוחת צהריים או ערב, מה שהופך את החוויה לפחות ״בודדה״, כלומר מבלים גם עם סטודנטים אחרים. בסופ״ש יצאנו לטייל כתיירים ברחבי העיר והוזמנו למסיבה. ככלל אני יכולה לומר שרוב אנשי הצוות והסטודנטים הם אנשים חמים מאוד, סבלניים ומוכנים לעזור לנו בכל רגע נתון. דבי שוורץ מהפדרציה היהודית עזרה לנו למצוא בית בשכונה בשם גרינפילד, שנמצאת 10 דקות נסיעה באוטובוס מהאוניברסיטה.

ומתי אתם, הישראלים שבחבורה, נפגשים זה עם זה?

האני: בסופ”ש אני נפגש עם ניקול ושחר, מבלים הזמן יחד, קניות, תיירות וארוחות אוכל ביחד. בנוסף, יש לנו מפגשים משותפים עם אנשי הסגל האקדמי באוניברסיטה, ואנחנו מקיימים כל מיני שיחות על חיים בארץ, לעומת החיים בארה”ב. אני בהחלט מרגיש כמו שגריר של המדינה.

ניקול: אנחנו פוגשים כאן סטודנטים ממקומות ומתרבויות שונות, ואני מרגישה צורך להראות את הצד הטוב והיפה של הישראלים, אם זה מבחינת נימוסים, התרבות והמנהגים שלנו, מקווה שאני עומדת באתגר.

ומה לגבי הלימודים באנגלית, ובכלל, איך זה “עובד” שם ?

האני: אני באמת מרגיש יותר כעובד ופחות כסטודנט. אני לא לוקח כאן קורסים, אלא עובד במעבדה ספציפית על פרויקט מסוים, ולכן קשה לי לעשות ההשוואה בין הלימודים כאן ביחס למכללה. צורפתי למעבדה של  פרופ’ ראמאקרישנה מוקקאמאלה, המתמחה במערכת הלב וכלי הדם, והוא המנחה שלי. המטרה העיקרית של צוות המעבדה הוא מרתק: לפתח מכשור ויישומים לניטור לחץ הדם, כך שיהיה נגיש לרוב האנשים, כמו אפליקציות בסמארטפון, בנוסף, מפתחים כאן פרדיגמות ניטור חדשות, המשפרות את ביצועי המכשור. החלק שלי במעבדה מתבסס על עבודה עם מכשור רפואי למדידת לחץ הדם. ביצוע מדידות, ניתוח המדידות בתוכנות מחשב, קבלת תוצאות והסקת מסקנות. בסך הכל, אני נהנה מאוד מעבודתי כאן.

ניקול: כפי שהתרשמתי עד כה, אני לא רואה הבדל משמעותי בין שיטות הלימוד בארץ לאלה שנהוגות כאן. יתרון בולט שיש כאן ביחס לארץ, בעיקר התחום הנדסת הביוטכנולוגיה, זה כמות המעבדות, שבפיטסבורג היא גדולה הרבה יותר. אבל ההבדל העיקרי והמאתגר ביותר הוא שפת הלימוד, הכל באנגלית. בהקשר זה אני רוצה לציין שהקורס באנגלית מטעם המכללה בהחלט תרם לי, בעיקר בכל הקשור להרחבת אוצר המילים ולכללי השפה, ופחות לכל מה שקשור לניהול שיחות חולין, שזה חשוב לא פחות, ואני מציעה לתת לזה יותר דגש. אני שוקלת להמשיך בעתיד לתואר שני לכן רציתי לבחור במעבדה אקדמית העוסקת במחקר המוח ובנוירולוגיה בפרט. גם לפני שטסתי לארה״ב עבדתי בחברה בישראל שפיתחה מכשיר לטיפול סרטן המוח ויצא לי להתנסות בעבודה בתעשייה. אני משוכנעת שהניסיון שלי בפיטסבורג יסייע לי להגשים את מטרותיי”.

שחר: אני מתמחה בביומכניקה, לוקח חלק במחקר שעוסק בבניית חיישנים למדידת תפקוד המוח של קופים, בתקווה לקבלת מסקנות אפשריות על התפקוד המוח האנושי. עבודה במחקר לגמרי שונה ממה שהכרתי בסביבת הלימודים הרגילה, מרגישים שעושים כאן את הדבר האמיתי, מקבלים פרספקטיבה טובה מאוד על איך נראית שגרה של אנשי אקדמיה העוסקים במחקר יום-יומי. אין ספק שהלימודים באנגלית, קריאת מאמרים בשפה טכנית מתקדמת, וגם שיחות החולין משפרות פלאים את רמת האנגלית שלי, וזה כשלעצמו נכס עבורי.

לסיכום, ממליצים?

האני: אין ספק בכלל. גם אם ההתחלה לא קלה, כרוכה בחיות לבד ושינוי הרגלים, בהמשך זה משתלם מאוד, החבר’ה טובים, העבודה מהנה ולא מרגישים שהזמן עובר. בסיום התקופה אהיה בן אדם אחר, אחרי שאצבור עוד ניסיון שיחזק אותי ויעזור לי לצמוח, ולא פחות חשוב: כשפרויקט סוף התואר יהיה מאחוריי.

שחר: תוכנית חילופי הסטודנטים היא באמת ייחודית, בעיקר כי היא פותחת בפני הסטודנטים המשתתפים בה צוהר לעולם ידע ולארגז כלים שלא היה מזדמן להם בארץ בדרך אחרת, גם לא בסביבת עבודה שגרתית. אני ממליץ לכל סטודנט לעבור חוויה כזאת, שתתרום לו רבות בפן הלימודי, ולא פחות מכך בפן האישי והחברתי.

תודה רבה ולהתראות בארץ