סיפורו של בוגר רב-תחומי

עם השנים יצא למכללה מוניטין כמוסד אקדמי שמכשיר מהנדסים ברמה הגבוהה ביותר, ורבים מהם אף מטפסים בסולם התפקידים ומאיישים עמדות בכירות בחברות הנחשבות ביותר בתעשייה הביטחונית ובמשק בכלל. משה אהרן, בן 46 מקרית מוצקין, נשוי ואב גאה לשלושה בנים, הוא דוגמא אחת מיני רבות. ביום הפתוח שהתקיים השנה בקמפוס הגיע משה, בוגר הנדסת מכונות במכללה, וסיפר למתעניינים בלימודים את סיפורו. לא נגזים אם נאמר שהמאזינים הקשיבו לדבריו בשקיקה. אולי יום אחד, יהרהרו לעצמם, אם הם יוכלו להיות כמותו.

אז למי שפספסו הנה סיפורו, בראיון שקיימנו איתו. 

נתחיל, ברשותך דווקא מהסוף – מה אתה עושה כיום?

כיום אני עובד בחברת SpearUAV המספקת שירותים ביטחוניים יחודיים על גבי פלטפורמות מוטסות, מונחות ונחיליות. תפקידי בחברה הוא Programs Director, משתדל לתרום לה מניסיוני הרב בפיתוח, במיקוד ויישום המטרות העסקיות של הפרויקטים, ולהביאם להצלחה משותפת שלנו ושל הלקוחות. אני נמצא במקום שבו ההון האנושי הוא מהטובים שהמדינה יכולה להציע.

תעשה לנו סקירה מהירה של הדרך שעברת?   

סיימתי תיכון בבית הספר המקצועי “בסמ”ת חיפה”, בכיתה טכנולוגית ובהתמחות חשמל זרם חזק, בקרה, ותוכנה. כבר אז הבנתי שזה הכיוון הכללי והמשכתי את לימודי בבית הספר להנדסאים בטכניון, במגמת החשמל – זרם חזק. כהנדסאי מצטיין, למדתי שנה נוספת לתואר בהנדסת חשמל ובהתחממות של זרם-חזק. לשמחתי עמדתי במבחנים חיצוניים לצורכי תכנון מערכות בקרה מתוכנתות, וכן במערכות השנאה לזרם חזק, והוסמכתי כבעל רישיון עבודה חשמלאי ראשי. לאחר שירות החובה בצבא חתמתי להמשך שירות קבע. כחייל מצטיין נשלחתי ללימודי הנדסת מכונות במכללה האקדמית בראודה. התואר האקדמי פתח לי את הדלת לחברת אלביט מערכות, שבמסגרתה הרחבתי את השכלתי ולמדתי הנדסת מערכת בתוכנית משותפת עם הטכניון.

אהבת לעבוד בתעשייה הביטחונית?

מאוד. עבדתי בפרויקטים מרתקים ומגוונים. אמנה כמה מהם: אינטגרטור בתהליך הטמעה של מערכות ראש במגוון פלטפורמות, עבור מטוסים, מסוקים, טנקים ורכב קרבי משוריין; מתכנן אופטו-מכאני של צג משימתי ומערכת לזירה בטנקים; כמנהל מוצר – ניהלתי מערך פיתוח למוצר בתחום משקפי AR משימתיים לחיילות קצה מסווגות; מהנדס מערכת של קסדות לטייסים, במטוסי MIG-29, SU-37,F-16,F-35 ועוד. בנוסף, הייתי שותף בהקמת פלטפורמת ניסויים לוולידציה של מערכות מוטסות, סימולציות מותאמות לסביבת הלקוח ולדרישותיו, וכן בפיתוח יכולת למזל”טים שונים להתמצאות במרחבים סגורים, כמו מנהרות, בורות, מקומות מסתור, בתים והאנגרים עד לרמת יישום, שותפות בכתיבת הפטנט ועד ליישום אב טיפוס עובד. בהמשך עסקתי בחברה כמנהל טכני של פיתוח קסדה עתידית לחיל האוויר הישראלי.

לדברי משה, לקחת חלק בפרוייקטים כה יומרניים דורש ידע רב, החל מכתיבת הדרישות ההנדסיות, דרך מעקב אחר ביצוע הדרישות אל מול דרישות האינטגרציות של הלקוח והמשך בניהול צוותים מולטי-דיסציפלינאריים, ספקים וקבלני משנה. יכולות אלה הובילו אותו בשלב מסויים לעבור מתחום “האוויר” לתחום “המים” בחברת מיטרוניקס כמנהל פרויקטים באגף טכנולוגיות המים. אם להיות יותר ספציפיים אז מדובר בפרויקטים העוסקים בפיתוח אמצעי טכנולוגי, מולטי-ספקטראלי, המספק מדדים, המחושבים באמצעות מודלים סטטיסטיים. בפועל דוגמים מים מן הבריכה הביתית או הציבורית ובשליטה מרחוק מנהלים את איכות ובריאות המים והעמידה בתקנים בהתאם לאיזור בכל העולם, באמצעות שליטה מהענן על משאבות הבריכה והאמצעים הכימיים הנלווים המאזנים את איכות המים. אבל משה לא עצר שם. התחנה הבאה שלו: חברת ההזנק  V-opt, העוסקת בפיתוח מערכת הסורקת את הקרנית (קדמת העין) ואת הרשתית (קרקעית העין) ומייצרת פרדיקציה ל 47 מחלות שונות. בהן לחץ דם, כליות, נוירולוגיות, עיניים, סכרת ולב.

“עסקתי כממציא המערכת, בשיתוף קבלני משנה בתחום האופטיקה, המכניקה, החומרה והסטטיסטיקה”, משחזר משה. “החדשנות של המערכת והפטנט שמחזק אותה עסק ביכולת לייצר הערכה מיידית מסריקה פשוטה ומהירה, והיכולת לעקוב אחר קצב שקיעת עצב הראייה במדידת עומק התמונה. היה לנו פתרון ייחודי – לאופן הרכבת המערכת ולניתוח המידע המשודר ממנה, ולא בכדי זכינו במקום הראשון בתחרות MassChallange שהתקיימה באוניברסיטת MIT. משקיעים וחברות גלובאליות התעניינו במוצר שלנו ובסופו של דבר החברה נמכרה – והזכויות על המוצר הועברו במלואן. לפני שנכנסתי לתפקידי האחרון עוד הספקתי לעבוד גם בחברת Medtronic, שבה שמשתי כמנהל פרויקטים בייצור בחברת הבת Mazor שבקיסריה.

אתה מתאר כאן ניסיון מקצועי שעובר דרך תחומים רבים מאוד, וכן מעורבות כיזם, תאר לי מודל של מהנדס כמוך, קווים לדמותו

כהגדרה סובייקטיבית, יזם הוא אדם טכנולוגי, המזהה קשרים מולטי-דיסציפלינריים, המייצרים יחד מוצר, או שירות ייחודי בעל מאפיינים עסקיים-רווחיים. יזם יכול להיות מהנדס, עסקן, או אדם פרטי, המייצר שונות ובידול במתן פתרון כלשהו, ובעל היתכנות כלכלית-עסקית. לגבי הרב-תחומיות צריך לזכור שהקשרים בין התחומים השונים משתנים כל הזמן, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות, המחקרים והפתרונות המתחדשים. כדי שזה יצליח צריך שתהיה התאמה בין ההתפתחויות הטכנולוגיות להזדמנויות העסקיות ותוכנית משותפת שמכילה את הכל. ומייצרת ערך משמעותי בדרכו של היזם.

איפה זה פגש אותך?

כיזם בתחומים שונים, נדרשתי ללמוד ולעקוב אחר ההתפתחות הטכנולוגית המשפיעה על ההקשרים המתקיימים, בו בעת – לחפש ולזהות את מרחב ההזדמנויות שלי כדי להצליח. מספר פרויקטים, שאותם יזמתי והובלתי, דרשו ממני לחפש שותפים עסקיים-טכנולוגים, שאתגרו אותי בחיפוש אחר פתרונות, תחת אילוצים שלא הכרתי קודם לכן. כאן אני חייב לציין לטובה את המכללה האקדמית בראודה ואת האופן שבו פרויקטים הנדסיים מבוצעים כבר במהלך הלימודים. לימודיי במחלקה להנדסת מכונות תרמו לי תרומה משמעותית בהבנה ובצורך להסתכל באופן “רחב” על האתגרים ההנדסיים הניצבים בפני כל מהנדס בתחילת כל פרויקט.

תוכל לתת דוגמאות?

בוודאי. למשל, בקורסים של תכן הנדסי מתקדם, מנחים את הסטודנטים לייצר את הקשרים ההנדסיים מול צוותים ממחלקות אחרות וכן את ההבנה הנדרשת לצורכי אינטגרציות בסיסיות. בתחום של ביומכניקה שיקומית, הסטודנטים מכירים את הלקוחות, את האתגרים העומדים בפניהם ואת הצרכים הייחודיים להם נדרשים. התהליך שבו ההקשבה ללקוח מתורגמת לדרישות הנדסיות היא הבסיס לכל יזם. התנהלות תקציבית, האופפת את תהליך התכנון והייצור של המוצר עבור הלקוח הינה תנאי הכרחי לקיום פתרון מותאם ללקוח בעל ערך כלכלי עבור המשקיעים בחברות סטארט-אפ.

עד כמה הלימודים במכללה מספקים לסטודנטים כלים “יזמיים”, בצד אלה ההנדסיים?

סטודנט שתחום היזמות מדבר אליו יכול למצוא במכללה פתרונות מצוינים לרכוש את כלים שיסייעו לו בעולם היזמות. אני, למשל, השתתפתי כבר כסטודנט בתחרות BizzTech ביחד עם חבר-סטודנט מהמחלקה, במסגרת קורס שנתי ליזמות שבו השתתפנו. המוצר היה כיסא גלגלים מכאני, המטפס מדרגות בכחו של המשתמש לבדו. חברנו יחד לקרן ההשקעות “Misgav Venture” שליוותה את הקורס, ותחת ניהול תקציבי מוקפד, יצרנו שני אבות-טיפוס, שהיו מקפצה להשקעה נוספת, הפעם מקרן “OREL”. אז כן! המחלקה להנדסת מכונות מייצרת הזדמנויות שיאפשרו לכל סטודנט לטעום את טעם היזמות ולהצליח בו.

ההתמחות בתעשייה, שהיא  תנאי הכרחי לקבלת התואר במכללה במידה רבה אף מבדלת אותה, הכרחית לסטודנט במאה ה-21 ?

לדעתי כן. דרישת המכללה להתמחות בתעשייה המתחדשת יוצרת הזדמנויות לסטודנטים לחוות את “הדבר האמיתי” בעודם סטודנטים וזה ערך שאין לו תחליף. התעשייה היא שפה ותהליך ההיטמעות בכל חברה מתחילה בהכרות עם התרבות הארגונית שלו ועם המילון המקצועי שבו משתמשים יום יום. באופן אישי, ההכרות שהיתה לי עם מהנדסים שונים העובדים בחברות שעסקתי תרמה משמעותית לתפיסה שלי כמהנדס ולהבנת הצרכים העסקיים של החברות שהועסקתי בהן,  ובסופו של יום אפשרה לי לתרום להצלחתן במגוון התפקידים שאותם ביצעתי. 

לסיכום, יש לך מסר שתרצה להעביר למי שקורא כתבה זאת ?

היתה לי הזכות ללמוד במכללה, להכיר אנשי סגל מצוינים, וגם בוגרים ממחזורים שונים, שאיתם אני חולק עד היום את הצלחותיי. אני זוכר את שאלתו של ד”ר שמואל גזית, ראש המחלקה להנדסת מכונות בתקופתי, שבתום לימודינו שאל אותנו בשיחת הסיכום האם במבחן הביטחון המקצועי-אישי, ולהרגשתנו אנחנו מוכנים לעסוק כמהנדסים. את דעתי תיארתי כך: אני מסתכל על הידע שצברתי עד כה, ומבין שמכאן תהיה זאת האחריות שלי להכיר, להעמיק ולהרחיב עוד את גבולותיו. העמקה בגבולות אילו נשקו לגבלות ידע אחרים מדיסציפלינות שונות עד שהוא מטשטש. בדרכי הוכחתי שצדקתי והיא הובילה אותי בפיתוח של מערכות מורכבות. תודות לכלים שקיבלתי, הן התיאורטיים בכיתה והן המעשיים בתעשייה, רכשתי ניסיון וביטחון שאפשרו לי לחצות גבולות שבתחילה לא תיארתי לעצמי שאגיע אליהם.

תודה רבה לך, משה, ששיתפת אותנו בסיפורך.

תודה לכם.