"נתתי מעצמי 150 אחוז" – ראיון עם נוי ביטון, היו"ר היוצאת של אגודת הסטודנטים

במשך שלוש שנים וחצי היא הובילה ביד רמה את אגודת הסטודנטים של המכללה. היא היתה היו"רית הראשונה מזה 25 שנים, שבמהלכן רק בנים מילאו את התפקיד המאתגר. והיא עשתה זאת בתקופה המאתגרת ביותר שידעה המכללה מאז הוקמה: גם מגפת קורונה וגם המלחמה שפרצה אחרי ה-7 באוקטובר. אירועים אלה הפכו את התפקיד למורכב מאי פעם, אבל נוי ביטון, שהשלימה במקביל לתפקיד גם תואר בהנדסת מערכות מידע, עמדה בפרץ, ובכבוד. היא "נתנה את הנשמה שלה" לסטודנטים ופעלה כדי לתמוך בהם בכל בעיה שנקרתה בדרכם. אז חשבנו שמגיע לה לפחות ראיון פרידה, ועל הדרך גם למדנו ממנה דבר או שניים על האגודה ועל מה שמחכה ליו"ר הבא, שנבחר השבוע לתפקיד.

הי, נוי, ספרי קצת על עצמך ועל מה שחיבר אותך למכללה וללימודים כאן 

אני בת 30, ילידת כרמיאל ועדיין מתגוררת בכרמיאל. לקח לי זמן לבחור את התואר שלי ועבורו עשיתי תהליך יחסית ארוך. תחילה למדתי לתואר הנדסאית תוכנה במכללת אורט בראודה ורק אחרי שסיימתי הרגשתי צורך להתקדם ולהמשיך לתואר אקדמי במכללה להנדסה. היתה לי התלבטות מאוד גדולה בין איזה תארים לבחור כי הרגשתי שאני מתאימה למגוון רחב ולאחר שעשיתי שיעורי בית עם הרבה סטודנטים שלמדו כאן. בחרתי במערכות מידע כי התואר עצמו עניין אותי, הרגשתי שיהיה לי לאן להתפתח ממנו לתפקידי ניהול וכל מה שקשורים לנתונים מורכבים.

מתי נולד בך הצורך להתמודד על ראשות האגודה ?

אני באגודת הסטודנטים מהסמסטר השני שלי, את התואר התחלתי בקורונה, שפגעה בי בהיבטים אקדמאיים רבים ולכן הרגשתי צורך להכנס לאגודה כדי להילחם על מה שמגיע לי ולסטודנטים שלמדו לצידי. במשך שנתיים הייתי רכזת הנדסאים ומנכ״לית האגודה ובהמון סיטואציות היו סביבי מי שדחפו אותי להתמודד לתפקיד, אבל במשך תקופה ארוכה לא הרגשתי בשלה לכך.  בשנה השנייה אף החלטתי לקחת הפסקה מהאגודה ולהתמקד בלימודים ובהתפתחות האישית שלי, אבל לאחר שנה הרגשתי געגוע לעשות משהו טוב למען הסביבה. עודכנתי שיש בחירות אגודה, ואז, בין כל הטירוף של הלימודים והההחלטה האם לרוץ ליו״ר האגודה, ובדיוק ביום שבו הייתי צריכה לחתום האם אני מתמודדת, דודתי האהובה, שהיתה העוגן שלי ושל משפחתי, הלכה לעולמה. לפני פטירתה התייעצתי איתה על הנושא, כי היא תמיד ידעה להגיד לי את הדבר הנכון. היא היתה לי כמו רוח גבית, שנתנה לי את הכח ללכת על זה בכל הכח, למרות הכאב על אובדנה. 

מה היו האתגרים הגדולים ביותר שלך במהלך כהונתך ?

לא  ניתן לספור את כמות האתגרים שהיו בתפקיד הזה, אבל בהחלט הטופ שבטופ היתה המלחמה שפקדה אותנו ועודנה מתנהלת. האתגר העיקרי היה שהסטודנטים ייפגעו כמה שפחות, בפרט אלה שנזקקו לעזרה: מילואימניקים, מפונים וכאלו שנמצאו בדיוק על התפר של מפונה וקו עימות. ניסינו בכל מאמצינו לתמוך בכל אוכלוסיה שצריכה עזרה במהלך המלחמה.

כיצד הצלחת לשלב את התפקיד עם הלימודים ?

התפקיד היה באמת עבודה במשרה מלאה. נתתי את כל כולי בכל דבר שהאגודה תמכה בו, או קידמה למען הסטודנטים. השתדלתי להיות זמינה בכל הערוצים עבור כל סטודנט וסטודנט, מה שגרם לי באמת להרגיש קרובה אליהם ולתת להם תחושה שניתן לפנות אלי מבלי לעבור תהליך ארוך. השילוב עם הלימודים היה לא פשוט, כי רוב הפגישות שהיו במהלך התפקיד התקיימו בשעות הבוקר והצהריים, שבהן מתקיימים הלימודים. אז כן, נדרשתי להרבה שעות השלמה ועברתי הרבה לילות לבנים כדי לצלוח בסופו של דבר את שתי המשימות.

מה נתן לך התפקיד ברמה האישית ? 

ראשית, באמת שימח אותי להיות היו״ר האישה הראשונה לאחר 25 שנה שרק גברים כיהנו בתפקיד. מעבר לזה, באמצעות התפקיד פיתחתי יכולות ניהול של צוותי עבודה, תפקוד תחת לחץ והתמודדות עם תקציבים גדולים. בנוסף, רכשתי מיומנויות אסטרטגיות מול גורמים במכללה ומחוץ לה, ופיתחתי יכולות מנהיגות שלא ידעתי שיש בי. וכמובן, שאגב כל אלה, חיזקתי את כישורי התקשורת שלי ולמדתי להעביר מסרים בצורה ברורה וחדה, כמו גם לגשר בין האינטרסים של הסטודנטים אל מול הנהלת המכללה.

מה באמת תוכלי לספר על טיב הקשר שהיה לך עם הנהלת המכללה וקברניטיה ?

אמנם בתחילת הדרך התקשורת עם הנהלת המכללה היתה "קשוחה" ואפילו פעלנו נגדה בכמה מישורים, אך עם הזמן למדנו להכיר טוב יותר ועברנו לפסים של שיתופי פעולה. הדיאלוג התקיים תמיד ברוח טובה ובמטרה משותפת: לדאוג ככל הניתן לסטודנטים ולרווחתם. אני חייבת לומר שבתור אישה, שיודעת כמה קשה להתברג בראשות ארגונים ומוסדות, זה כיף לראות שמי שמנהיגה כיום את המכללה זאת פרופ'/ח שרית סיון, שהיא לגמרי מודל להערצה ולחיקוי עבורי.

מה תוכלי לומר על התמהיל הייחודי של הסטודנטים במכללה – בני דתות ומגזרים שונים – האם יש הרמוניה, וכיצד מתמודדים כשיש דיסהרמוניה  ?

זה חלק מהיופי של ישראל, שהיא פסיפס של דתות, עדות, מגזרים ועוד. וזה בהחלט פוגש אותנו כאן בספסל הלימודים, בין אם זה לחגוג יחדיו את חגי האביב או חנוכה וכריסמס ביחד. אמנם כשישראל נמצאת במתיחות מדינית מושמעים לפעמים קולות שפחות מוצאים חן בעיני, אבל את התופעות הפסולות דאגנו למגר וככלל ניסינו להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לכותלי המכללה. במהלך השנים שאני נמצאת כאן היו פה ושם הפגנות שקטות מכל מגזר, אבל האגודה התייחסה לכולם בשוויוניות, בלי הבדלי דת, גזע ומין, בהרמוניה, סובלות והכלה.

איך את מסכמת את התקופה שלך  במכללה – והפעם כסטודנטית ?

וואו…  אני בכלל לא מאמינה שאני מסכמת את הלימודים, זו הייתה חתיכת חוויה מטורפת, הרבה עליות ומורדות, כישלונות והצלחות. הכרתי כאן חברים שהם חברים לחיים, הכרתי דמויות מפתח שהן מודל להערצה ולחיקוי, וזכיתי ללמוד במחלקה הכי טובה בבראודה, מחלקת מערכות מידע ותוכנה. מי שכיהנה כראש המחלקה ברוב שנותיי כסטודנטית היתה ד״ר דבורה טולדנו, שתמכה בנו לאורך כל הדרך והאמינה בכל סטודנט וסטודנט. כיום ראש המחלקה היא פרופ" מירי וייס-כהן, שכבר בתחילת דרכה עשתה שינויים חיוביים וטובים בתוכנית הלימודים, במטרה לשפר ולחזק את רמת המחלקה. גם התמיכה שלה במילואימניקים היתה מדהימה. היא עזרה לכל אחד ואחת מהם ככל שרק יכלה. בנוסף, אני לא יכולה לדלג על האישה שבלעדיה רובנו לא היינו מסיימים את התואר וזאת אורה דהן, שפשוט נותנת מעצמה לכל סטודנט שפונה אליה, יודעת בדיוק מה לייעץ ומה להגיד, היא היתה 'בית' לכל סטודנט במחלקה.

ולגבי תפקידך כיו"ר האגודה – יש מצב שתתגעגעי לאקשן המגולם בתפקיד ? 

אני מסיימת את תפקידי בתחושת סיפוק לחלוטין, מתוך 4 וחצי שנים של תואר הייתי באגודה כ-3 וחצי שנים, מה לא עברנו כאן? קורונה, מבצעים ביטחוניים, מלחמה, הפגנות ומחאות, אירועי אגודה מקטנים לגדולים, כמו יום הסטודנט ועוד. אני מרגישה שנתתי מעצמי את ה-150% שלי. הכהונה בהחלט היתה בתקופה לא שגרתית ומאתגרת, אבל אני חושבת שבלי האתגרים היה הרבה יותר משעמם. עם כל כמה שאנחנו אוהבים שגרה, אתגר הוא גורם המפתח להתפתחות של כל אחד ואחת מאיתנו. אני ממש מקווה שהסטודנטים מרגישים את מה שעשינו וכמה שנתנו מעצמנו למענם. 

אז מה מכאן והלאה ? מהו הצעד הבא שלך  ? 

ממש לאחרונה התחלתי לעבוד בחברת תוכנה בשם VANilla-IT  בתור מיישמת ומפתחת פריוריטי. בנוסף,  נכנסתי מוניתי כחבר דירקטריון רשת המתנ״סים של כרמיאל, בהתנדבות מלאה, על מנת לעזור לה לצמוח מנקודת מבט של ילידת העיר.

ציפור קטנה לחשה לנו שגם הספקת להתחתן – אז מברוק גם על זה

נכון. בחודש ספטמבר התחתנתי עם דודו בלנקה, גם הוא בוגר הנדסת תוכנה. אני מתחילה להתרגל לסטטוס החדש שלי, ואפילו חותמת במיילים, ובכל מקום, עם שם המשפחה החדש שלי: נוי בלנקה. 

יש אפשרות שנראה אותך כפעילת ציבור גם בעתיד ?

אם היית שואל אותי את זה לפני עשור יש מצב שהייתי צוחקת, איפה פעילת ציבור ואיפה אני, אבל אני מודה שהתואר ובעיקר התפקיד, עשה שינוי גדול באישיותי. היום אני מבינה כמה שאני אוהבת לעזור. אני לא יודעת מה יזמן לי העתיד, אבל כהרגלי, אני לא אומרת אף פעם לא. אני לא פוסלת, וגם יודעת במקביל, שיש לי עוד כברת דרך לעשות בתהליך עד למציאת מקומי בעולם. 

לסיום, יש עוד משהו שתרצי לומר לפני שנפרדים ? 

כן. רציתי להגיד משהו נוסף: תודה לכל הסטודנטים שתמכו בי כשרצתי בבחירות, תודה על הזכות שהענקתם לי, תודה על זה שהייתם כאן לצידנו במהלך כל השנה המאתגרת והקשה שהמדינה שלנו עברה ועדיין עוברת. חשוב לי לציין ששום דבר אינו מובן מאליו בחיים שלנו, וכל דבר הוא שיעור. אין ספק שאני למדתי כל יום משהו חדש, ואני פשוט גאה על הדרך שעברנו יחדיו. תודה ענקית גם לאגודת הסטודנטים, שהיתה לצידי לאורך כל הדרך, שתמכה בכל ההחלטות שלקחתי, שנתנה לי את השקט לפעול מול הגורמים הרלוונטים, כשהם פעלו ברקע מול כל סטודנט ואיש צוות במכללה. אתם צוות של אלופים ובלעדיכם לא יכולתי לעשות כלום. אני מאחלת הרבה בהצלחה ליו״ר הנכנס ולאגודה החדשה.

תודה רבה לך נוי, על תרומתך הרבה, והמון בהצלחה בהמשך הדרך

תודה רבה לכם על שנתתם לי את הבמה.