"האקדמיה צריכה ויכולה להישאר רלוונטית"

הוא נכנס השנה לשנת עבודתו ה-20 במכללה. הוא חגג השנה את יום הולדתו 60. הוא עבר את כל המסלול האקדמי שלו בבראודה: ממרצה, דרך ראש המחלקה להנדסת מכונות, המשך בראש התוכנית לתואר שני בהנדסת מכונות, ובין לבין היה גם חבר בוועדות רבות, שעיצבו את פני המכללה. בשבוע שעבר הוא מונה רשמית למנל"א – המשנה לנשיאת המכללה לעניינים אקדמיים. הכירו את פרופ'/ח מיכאל רגב, את האג'נדה האקדמית שלו וגם כמה פרטים אישיים, שהסכים לשתף איתנו (מראיין: אילון פרת).

פרופ' רגב, ברכות על המינוי לתפקיד המנל"א,  נפתח, ברשותך, ברקע אישי-משפחתי

אני יליד חיפה, חיפאי עד עצם היום הזה, ואוהב מאוד את חיפה. אני נשוי לפאני מזה 30 שנה, עורכת דין ותיקה, מתמחה במשפט האזרחי, בעלת משרד עורכי דין בחיפה. יש לנו שלושה ילדים. בתי הגדולה, אושרת, עובדת כעת על הדוקטורט שלה בהנדסה כימית  בטכניון. הבן האמצעי שלנו, איתי, עורך דין, קצין בפרקליטות הצבאית, עתודאי בעברו. ובתנו הצעירה, אביב, היא קצינה בחיל הים ועדיין לא ידוע לאן היא תפנה. בגדול, המשפחה שלנו נחלקת לעורכי דין ולאנשי המדעים המדויקים.

ספר קצת על  הדרך האקדמית שלך

אני בוגר מגמה ביולוגית בתיכון. תמיד סברתי שאהיה רופא, אבל במהלך השירות הצבאי שלי נחשפתי לעולם הטכנולוגי, בהיותי מפעיל מחשב, והתחלתי להתעניין יותר ויותר באפשרות הזו. בסופו של דבר הגעתי להנדסת מכונות בטכניון, סיימתי תואר ראשון, התחלתי לעבוד בחברת החשמל, ולא מצאתי שם את מקומי. השלמתי לימודים  לתואר שני במקביל לעבודתי בחברת החשמל שם  התגלגלתי לתחום של הנדסת חומרים, ובסופו עזבתי את חברת החשמל ופניתי ללימודי דוקטורט בטכניון. הדוקטורט שלי היה בתחום  המטלורגיה, חקר מתכות, שבו התמקדתי עוד קודם לכן, בלימודי התואר השני.  

בשלב הזה כבר ידעת שנועדת לקריירה אקדמית ?

ממש כך. באותה עת התפתח אצלי חלום האקדמיה. נחשפתי לעשייה אקדמית, לנושא של פרסומים מדעיים, של כנסים וכיו"ב. היתה אפילו איזושהי תכנית של המנחה שלי,  פרופ' רוזן עליו השלום, שאמשיך את התחום שלו אחריו.  בסופו של דבר זה לא יצא אל הפועל והתחלתי לעבוד כחוקר במכון המתכות בטכניון. עבדתי שם תקופה של מעט יותר משנתיים, אבל נותרתי  בקשרי עבודה טובים עם המכון לאורך שנים, שכללו שיתופי פעולה מחקריים, והזמנות עבודה במסגרת מענקי מחקר, גם בהיותי לימים חבר סגל במכללה.

 לא רצית לתרום מידיעותיך גם בעבודה בתעשייה עצמה ?

רציתי וזה אמנם קרה בתחילת שנות האלפיים. נקלטתי כעובד באינטל, זה היה בתקופת 'הבועה', ועבדתי בחברה כשנה וחצי בלבד. הועסקתי שם כראש קבוצה של  חקר כשלים של רכיבים אלקטרוניים בשל הרקע שלי בתחומי המיקרו-סקופיה השונים, אבל זה מיצה את עצמו די מהר ואז עברתי לרפאל. ברפאל התגלגלתי לתחום של הריתוך, מוניתי לראש מדור של תהליכי חיבור, תחום שבו רכשתי ניסיון חשוב. נושא הריתוך הפך לעיסוק המרכזי במחקר שלי מאז ועד היום.

באילו  נסיבות הצטרפת למכללה ?

בהיותי בתעשייה לא נטשתי את חלום האקדמיה, אבל נראה היה לי שהחלום נטש אותי. ברמה השכלתנית  כבר השלמתי עם זה שקריירה אקדמית כבר לא תהיה לי. אבל השלמות ותוכניות לחוד ומציאות לחוד. יום אחד נתקלתי במודעה של בראודה, מודעה בעיתון, שלפיה המחלקה להנדסת מכונות מחפשת חבר סגל בתחום תהליכי ייצור. החלטתי לנסות את מזלי. הגעתי לראיון אצל מי שהיה באותה את ראש המחלקה,  פרופ'  אהוד קרול,  שקלט אותי  כחבר סגל במחלקה, והשאר היסטוריה.

עד כמה זה שינה את חייך ?

ברמה האישית שלי עם עצמי זה שינה לחלוטין. מהיום הראשון שלי במכללה,  בשנת 2005, חשתי שהשחר הפציע. ההרגשה הייתה שהמתנתי עשרים שנה, כמעט התייאשתי, אבל בסופו של דבר העניינים הסתדרו וקיבלתי הזדמנות. החייתי את הקשרים שלי עם מכון המתכות, חזרתי למחקר, וחזרתי לחייך. השנה אני  נכנס לשנתי ה-20  במכללה, ויש לי סיפוק רב מכך. אני סבור שיש מסר בכך שנקלטתי למכללה בדרגת מרצה שהיא הדרגה הנמוכה ביותר של חבר סגל במסלול מחקר. למיטב ידיעתי אני המנל"א הראשון שעשה את כל דרכו האקדמית במכללה ועלה משורותיה.

מה כללה עבודתך במכללה חוץ מהעובדה שהרצית בפני סטודנטים  ?  

הגעתי לבראודה כשבאמתחתי שבעה מאמרים מדעיים שמקורם בתואר השני, בעבודת הדוקטורט  ומתקופת עבודתי במכון המתכות, כעת אני עובד על המאמר ה  40 שלי. הכל נעשה כאן, במסגרת מה שהארגון העמיד לרשותי. לאורך כל שנותיי במכללה  הסתכלתי עליה כעל הגוף שנתן לי את ההזדמנות לחזור ולהיות מה שרציתי, וככזה אני מרגיש מחויבות כלפיו, עמוקה ויומיומית.

תאר את דרכך במכללה מהיותך מרצה מתחיל ועד לתפקיד הנוכחי

בשנת 2011 אחרי שש שנים במחלקה הפכתי לראש המחלקה להנדסת מכונות. היו אלה  ארבע שנים אינטנסיביות של עשייה, שגולת הכותרת שלה היתה מבחינתי הגשת והשקת התוכנית לתואר שני. לימים, כשסיימתי עם תפקידי כראש המחלקה, הפכתי לראש התוכנית החדשה. לדאבוני,  בתום שנה"ל תשפ"ה נאלצנו  לסגור אותה, בהנחיית מל"ג, בשל מיעוט סטודנטים.

עד כמה זה אכזב אותך  ?

קשה לתאר עד כמה. כמי שהוביל את התוכנית ובנה אותה יחד עם אנשי סגל נוספים, אני רואה בכך סוג של כישלון. עברו עליי ימים קשים ולילות קשים עוד יותר., אני לא מגזים. כמי שעמד בראש התוכנית אני לוקח את האחריות על מה שקרה. מצד שני, עם סגירת התוכנית החלטתי שאני צריך להרים כפפה אחרת, רצינית יותר, וזו הכפפה של תפקיד המנל"א.

אז זאת הסיבה שגרמה לך לקבל על עצמך את התפקיד המאתגר הזה בתקופה מאתגרת לא פחות ?

כן ולא, אולי נכון לומר שזה מה שהיטה את הכף.  התפקיד הוצע לי גם בעבר, בהיותי ראש המחלקה להנדסת מכונות ואז החלטתי שאין ברצוני לקבלו מסיבות שונות, מה שהותיר בתוכי מעין תחושה של הזדמנות לא ממומשת. מרכיב נוסף בהחלטה הוא גילי, לפני כחודשיים החלפתי קידומת וחגגתי יום הולדת 60. איך שלא אסתכל על זה,  אני מתקרב לסיום  חיי העבודה שלי.  אני עובד כבר 35 שנה, איני אדם של אגו וסמלי סטטוס, אך לא אוכל להתכחש לכך שברמה האישית יש כאן אקורד סיום נאה.  

מדוע התוכנית לתואר שני לא הצליחה להתרומם ?  

הייתה לנו תוכנית טובה, אבל  באופן טבעי היא פנתה בעיקר לאפיקים של תחומי הידע שלי. התברר כי הנושאים האלה אינם אטרקטיביים עבור דור הסטודנטים הנוכחי, מה שאומר שעלינו  לפנות לאפיקים אחרים. אני מאמין שבעתיד תיפתח תוכנית אחרת לתואר שני בהנדסת מכונות, שתהיה רלוונטית ואטרקטיבית יותר, אולי אפילו בתקופתי כמנל"א. יובילו אותה אנשי סגל צעירים עם תחומי ידע חדשים-  זו דרכו של עולם.

מה לדעתך מבדל את המכללה מהטכניון או מהאוניברסיטאות ?

הפוקוס שלנו הוא יותר בהוראה ופחות במחקר. זה נכון שחברי סגל צריכים לחקור, אנחנו מעודדים חברי סגל לחקור, חבר סגל לא יוכל להתקדם בלי לחקור והמוסד יתדרדר אם חברי סגל לא ייצרו ידע ויתפתחו על בסיס יומיומי, לא במהרה נוכל להתחרות עם הטכניון והאוניברסיטאות, עתירי התקציבים למטרות מחקר אך אנו שוקדים על שיפורה ועיבויה של הפעילות המחקרית כל העת.  מקור הבידול שלנו הוא העיסוק  בתחומים חשובים למשק והחיבור ההדוק לתעשייה, ופה הערך המוסף שלנו. יש לנו מכללה לתפארת, עם עשייה שיכולה לטפוח לכולנו על האגו. אנחנו במגמת  צמיחה ועלינו לטפח אותה ולחזקה מול אתגרים לא פשוטים.

האם לדעתך חל פיחות במעמדה של האקדמיה בשנים האחרונות ?

יש נטייה עולמית שאי אפשר להתעלם ממנה ובהחלט ייתכן שכולנו נמצאים בראשיתו של שינוי, שבמהותו מלמד על ירידת קרנה של האקדמיה .אם פעם הדרך לרכוש מקצוע היתה להירשם למוסד אקדמי ולצאת ממנו אחרי 4 שנים כשאתה מסודר לכל החיים,  אז היום זה כבר לא בדיוק ככה. היום יש לנו דור של צעירים ממוקדי מטרה. זה כבר לא מספיק שההורים אומרים: 'לך ללמוד, כי זה מה שיעזור לך בחיים'. הם צריכים להשתכנע שזה אכן מה שעוזר להם בחיים.

אולי זאת דווקא התפתחות חיובית ?

כשלעצמו זה שינוי מבורך. הצעירים שלנו ביקורתיים יותר, תכליתיים יותר, הם לא מקבלים את הניסיון שלנו כתורה מסיני. הם צריכים להשתכנע. אני חושב שהדור הצעיר, עם כל המשימות שניצבות בפניו, לא יכול להרשות לעצמו להיות כמונו. הוא חייב להיות הרבה יותר טוב, הוא יעמוד בפני תחרות קשה יותר מזו שבפניה עמדנו אנחנו ובפני אתגרים גדולים יותר.

אם כך מהו בכל זאת הערך המוסף של האקדמיה  ?

האקדמיה צריכה לדעת לתת כלים. האקדמיה צריכה לחשוף את הסטודנט לעשייה מחקרית. האקדמיה צריכה להכשיר חוקרים. זה נכון שאולי הבוגר של 8200 משתכר יותר מהמהנדס המתחיל, אבל מי שיידע להוביל מו"פ זה רק אותו אחד שיסיים דוקטורט ויעשה פוסט באיזשהו מקום. ואם לא נדע לשמר את זה, נאבד את היכולת שלנו להיות מעצמת מו"פ כפי שאנחנו היום. הדרכים השונות של קורסים מקצועיים, או קורסים צבאיים, או אנשים שהם אוטודידקטים, אינן נותנות מענה ארוך טווח.  אני סבור שארגז הכלים שמקבל בוגר של מוסד אקדמי שונה במהותו מארגז הכלים של בוגר יחידת ממר"ם או בוגר .8200 גם מבחינת קידום מקצועי האינרציה שיש לבוגר אקדמיה היא רבה יותר. אני מאלה שמאמינים  באקדמיה ובכך שהיא לא  עתידה להיעלם מן העולם בשנים הקרובות.

כיצד היא תצליח לשרוד אם משהו במגמות הקיימות לא ישתנה ?

אין ספק שהאקדמיה חייבת לשמור על רלוונטיות ועל עדכניות תכניה כדי לעמוד בקצב המטורף של הקדמה וההתפתחויות הטכנולוגיות. האקדמיה לא תוכל להדביק לאורך זמן, בייחוד בתחומים 'החמים', את קצב ההתפתחויות שאנו עדים לו, כי אין לה את המשאבים של התעשייה ולא יהיו לה כאלה. אבל היא עדיין תהיה זו שתפקידה להטמיע את ארגז הכלים המדעי הבסיסי, את המתמטיקה והפיזיקה והכימיה והשפה המקצועית. אנחנו לא בתחרות של עדכניות עם התעשייה, כי אין לנו שום סיכוי לעמוד בתחרות כזאת. אגב, זה נכון לכל מוסד, גם לאלה שמתקשים להודות בכך. התפקיד שלנו הוא לא לתת את 'המילה האחרונה', כי אם לתת כלים להתמודדות עם 'המילה האחרונה' ולשתף פעולה עם התעשייה.

איך שומרים על עדכניות הידע של המרצים ועל אופן העברת הידע לסטודנטים ?

במקומות ספציפיים שאנחנו מזהים צורך להעניק ידע עכשווי מהתעשייה, אנו מעסיקים את הממ"חים, מרצים מן החוץ,  שעובדים בתעשייה ומחוברים אליה ביום-יום שלהם. הם  מגיעים לתת אצלנו קורסים בתחומים רבים ומגוונים. באשר לאופן העברת הידע, המרכז לחינוך הנדסי וליזמות במכללה מקיים השתלמויות שונות למרצים, ואני מעודד את כל אנשי הסגל שלנו להשתתף במספר רב ככל אפשר של השתלמויות כאלה. המרכז מעמיד ‫כלים פדגוגיים ‫לרשות חברי הסגל ‫על מנת להשביח את היכולות שלהם. מעבר לכך, אנחנו שואפים כל העת לגייס סגל איכותי, צעיר, עם אוריינטציה מחקרית, עם ידע רלוונטי, ולא פחות חשוב: עם ברק בעיניים.  

מה באמת הציפיות שלך מאנשי הסגל, מעבר להיותם מרצים ?

אנו זקוקים לחברי סגל צעירים ונמרצים בעלי "ניצוץ" של אוריינטציה מחקרית או יזמית בעיניים, ואף מעמידים לרשותם מענקי מחקר שמטרתם לאפשר להם לייצר תוצאות ראשוניות ולפנות לקרנות מחקר חיצוניות. חבר סגל שרוצה לקיים מחקר במסגרת המכללה יכול לקבל מענק שנתי ברמות של 30-50 אלף שקלים. במהלך החודש האחרון יצאה לדרכה ועדת קק"מ (קרן קשרי מדע) שאמונה על הקצאת המשאבים לחוקרים, בין אם מענקי מחקר ובין אם השתלמויות ארוכות וקצרות, וכבר בעתיד הקרוב נראה הרחבה של הסל המחקרי המוצע. ברור שאנחנו לא יכולים לבנות כאן את מאיץ החלקיקים הבא, או לקיים אצלנו מחקרים מורכבים בתחום הביוטכנולוגיה והביו-רפואה, שנחשבים ליקרים מאוד, אבל בין מאיץ החלקיקים  להעדר פעילות מוחלט בשל חוסר משאבים יש עוד מנעד רחב מאוד של פעילויות שאנחנו כן יכולים לקיים. כפי שציינתי, אנו מעודדים חברי סגל שלנו להגיש בקשות למימון מחקר מגופים חיצוניים, ויש לנו לא מעט הצלחות.

מהי האג'נדה האקדמית שלך ?

בסיסה הקיומי של המכללה הוא תוכניות התואר הראשון ועלינו לשקוד על פיתוחן ועל הדגשת תוכניות חדשות כל העת. לאחרונה הגשנו תוכנית תלת-שנתית במדעי המחשב וכעת אנו עומדים על סף מחציתה השניה של תוכנית החומש. עלינו להגדיר איזה תוכניות נוספות נרצה להגיש. הנשיאה, פרופ'/ח שרית סיון,  ואנוכי, שוחחנו על מספר רעיונות אפשריים ואני פתוח לרעיונות נוספים עליהם אשוחח עם הרמ"חים בקרוב. נושא שקרוב ללבי ואותו אנסה לקדם ככל יכולתי בתקופת כהונתי הוא תוכניות התואר השני. ככלל, השאיפה שלי היא לראות בכל מחלקה תוכנית לתואר שני, ועם הזמן תוכנית לתואר שני מחקרי, שיספקו את הפלטפורמה הראויה לאנשי הסגל שלנו לחקור, לפרסם ולהתפתח. התואר השני הוא נוצה ססגונית מאוד בכובע שלנו ואבן שואבת לבוגרי דוקטורט ופוסט-דוקטורט בעלי אותו ניצוץ מחקרי/יזמי אותו כבר הזכרתי. נושא נוסף הטעון שיפור ואנו מודעים לכך הוא "גאוות היחידה". אני שוקד כבר בימים אלה, ביחד עם הנשיאה, על גיבוש מנגנון שיפוי לאנשי סגל, כדי שישקיעו את כל כולם, את כל מרצם וזמנם – במכללה. צריך שלאנשי הסגל שלנו יהיה 'הדרייב' לשפר את הארגון, להרים אותו, וכאן, אני אומר בצער, אנחנו עוד לא במקום שבו אני מאחל לעצמנו להיות. 

לאחר כמה חודשים שאתה ממלא בפועל את התפקיד – הדברים נראים אחרת משולחן המנל"א ?

מרבית תחומי העיסוק של התפקיד היו מוכרים לי מצידו השני של השולחן, הן כחבר סגל והן כראש מחלקה. יחד עם זאת,  התפקיד הוא מורכב. זה תפקיד שמכיל יסוד חזק מאוד של הפתעות ומצבים לא מתוכננים, שדורשים טיפול. על אף שתמיד הייתי מעורה, הן כראש מחלקה, הן כראש תוכנית וכחבר כמעט בכל הוועדות הקיימות במכללה, זה מעולם לא היה מהזווית הזו. דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

מהי הרגשתך להגיע לעבודה כל בוקר ?

את תחושת ההישג האישי כבר הזכרתי ואין טעם להכביר מילים בנושא, במהלך כל שנותיי במכללה חשתי ששפר עלי חלקי, עסקתי במה שאהבתי ואהבתי את מה שבו עסקתי, תפקיד המנל"א הוא גולת הכותרת מהבחינה הזו. יש לי תחושה עזה  של הכרת תודה על האמון שניתן בי, בראש ובראשונה מצד הנשיאה שלנו. לאחר כמה חודשים בתפקיד אני מתחיל להבין מהו עומק האמון שנשיא צריך לתת באדם שהוא  בוחר לתפקיד מנל"א. מעבר לנשיאה, אני מוקיר תודה גם למועצה האקדמית שלנו, לראשי המחלקות ולגופים המנהלים. אני רואה בבחירתי לתפקיד הבעת אמון מצד כולם, וזה מגביר עוד יותר את תחושת המחויבות שלי. אני יכול להעיד על עצמי שאני מלא באנרגיה,  בכל בוקר בשעה שש אני מזנק מהמיטה ליום עבודה חדש,  ובסופי השבוע ממתין ליום ראשון בבוקר.

ברמה האישית, מהם התחביבים שתנסה לשמר על אף העומס הרב ? 

אני אוהב לקרוא ספרים ומקפיד לעשות זאת כמעט מידי יום. כחובב היסטוריה, ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית, אני אוהב כמובן ספרי היסטוריה; באשר לספרות יפה הסופר הגדול מכולם לדעתי הוא עגנון, שבכל קריאה מגלים בכתביו תובנות חדשות. אני גם חסיד של מוסיקה קלאסית ונמנה על מנויי תזמורת הסימפונית של חיפה שנים רבות. אני עצמי למדתי בצעירותי לנגן באקורדיון, אבל נגן גדול לא יצא ממני. לשאלתך על בישול והכנת מאכלים – והידע שלי בבישול מתמצה בהכנת חביתה וסלט אבל אני יכול לומר לזכותי באותה נשימה שאני לא מהמכורים לאוכל. באשר לפעילות ספורטיבית, אני מקפיד לצאת להליכות פעמיים בשבוע. על כל אלה אנסה לשמור ככל האפשר גם בימים עמוסים.

לסיום, מכל האנשים בעולם, ‫האם יש אדם כלשהו שבמיוחד היית רוצה שיידע על מינויך ?

כן, אך לדאבוני הוא כבר לא נמנה על האנשים שבעולם, מדובר באבא שלי. אבא שלי נפטר  בהיותו בן 57 בלבד. אני הייתי באותה עת בן 24 ומאז כל הישג או מאורע משמח בחיי  אינם שלמים. אילו אבא שלי היה חי היום, ‫הוא היה בן 93, אני יודע היטב מה היתה עושה לו הידיעה על מינויי. לעיתים אני מדמיין אותו מגיע לבקרני כאן, בלשכת המנל"א, זהו המעט שאני עוד יכול לעשות מתוך כל המרובה שאני חב לו.

‫פרופ' מיכאל רגב, המשנה לנשיאת המכללה לעניינים אקדמיים, תודה רבה לך ובהצלחה

תודה רבה לך.

(קרדיט צילום של פרופ'/ח מיכאל רגב: ErezBit)