מגוון מחקרים חשובים בכנס מתמחים מטעם המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה

המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה קיימה השבוע (12.10.2020) כנס מתמחים ובו הוצגו מחקרים שנעשים בימים אלה על ידי אנשי המחלקה ובוגריה. הכנס שודר באמצעות זום. פרופ' עיסאם סבאח, ראש המחלקה נשא דברים במסגרת מושב הפתיחה ומיד אחריו ניתנו סדרת הרצאות מרתקות במגוון הנושאים הנחקרים.

הרצאת הפתיחה היתה בנושא הנדסה מטאבולית של שמרי אפיה לצורך ייצור של צבעי מאכל ממשפחת הבטלאינים. את ההרצאה נתן דניאל פרידמן, שאת המחקר שלו מלווים ד"ר ערן בוסיס מהמחלקה וד"ר טל זלצר, מחברת פיטולון, שמקדמת את המחקר לכדי מוצר מסחרי. המחקר עוסק בהנדסה מטאבולית של שמרי אפיה לצורך ייצור של צבעי מאכל ממשפחת הבטלאינים . כיום, המודעות ההולכת וגוברת בקרב הצרכנים אל המרכיבים של מוצרי המזון התעשייתי אותם הם צורכים הובילה לעלייה בביקוש למרכיבי מזון בריאים בכלל וצבעי מאכל טבעיים ובריאים בפרט. המחקר מציג פוטנציאל בלתי-מבוטל לשיפור תהליכי הייצור של צבעי מאכל טבעיים ומרכיבי  מזון נוספים אשר משמשים את תעשיית המזון.

מחקר מעניין נוסף הוצג על ידי ולאא חטיב. המחקר עוסק בהשפעות מתמשכות של דישון מרעה על אוכלוסיות החיידקים בקרקע. את הפרוייקט ליוו ד"ר לילך יסעור קרוח מטעם המכללה וד"ר גיא דוברת, מנהל המחקר החקלאי בנווה יער, סניף של מכון וולקני. לפי המחקר, בשנים האחרונות החל שימוש בדישון מרעה בישראל וכיום אלפי דונמים של מרעה טבעי מדושנים בחנקן מידי שנה. קיים חשש כי למרות ההשפעה החיובית על יצרנות, והתועלות לחקלאים, יתכן ממשק דישון המרעה פוגע לאורך זמן במחזור החומרים בקרקע, דרך פגיעה בקבוצות פונקציונליות כמו למשל חיידקים מקבעי חנקן אטמוספרי. מטרת המחקר היא בחינת השפעות דישון שטחי מרעה על הרכב אוכלוסיות החיידקיים בקרקע. במהלך המחקר נאספו דגימות קרקע מחלקות מרעה שעברו דישון לאורך רצף שנים ונמצא כי דישון לאורך שנים מעלה את ההומוגניות ומפחית את מידת התגובה לדישון שנתי של אוכלוסיית החיידקים ומכאן הוסק שלאורך זמן חיידקים מקבעי חנקן מאבדים את היתרון התחרותי שלהם ופוחתים במערכת.

בתחום הסביבה -מים הציגה הסטודנטית רונזה סוידאן מחקר בנושא כימות ואפיון מיקרו-פלסטיקים בשלבי הטיפול השונים של מכון לטיהור שפכים בישראל. הסטודנטית לוותה במחקר על ידי פרופ' עיסאם סבאח, ראש המחלקה, וד"ר אריק בן דוד, עוזר המחקר מטעם המכללה. מיקרו-פלסטיקים הינם חלקיקי פלסטיק זעירים ( 5 מ"מ), שמקורם במוצרי קוסמטיקה, שחיקה ופירוק של מוצרי פלסטיק גדולים יותר וסיבים סינטטיים. מאחר שמפעלי טיפול בשפכים יכולים לסלק רק חלקי פלסטיק גדולים יותר, המיקרו-פלסטיק חודר בקלות את המסננים ומגיע לבסוף לסביבה הימית /החקלאית. נוכחותם והצטברותם של חלקיקים אלו בסביבות אקולוגיות מסוכנת למינים ימיים ולאדם. רוב המיקרו-פלסטיקים המגיעים למכוני טיהור השפכים מסולקים כיום באמצעות הבוצה לסביבה חקלאית, ולכן יש צורך דחוף בכימותם ובאפיונם על מנת לפתח שיטות לטיפול בבוצה. כמויות המיקרו-פלסטיקים בבוצה הינן עצומות בהשוואה למי שפכים מטופלים ולכן מהווים בעיה דחופה שצריך לחקור את השפעתה על קרקע חקלאית וגידולים. במחקר התברר שפעילות המעכל האנארובי מפחיתה את כמות המיקרו-פלסטיקים, ועשויים להביא לצמצום הפגיעה בסביבה.

מחקר נוסף שהוצג עוסק בקשר שבין רפואה וקוסמטיקה. המחקר הוצג על ידי הסטודנטית מירוות תיתי והוא בדק את הפוטנציאל האנטי קרינתי של העקר, שאריות שמן הזיתים. המחקר לווה והונחה על ידי ד"ר מרסלה קרפוך מהמכללה, וד"ר מנאל חאג' זארובי, ממכון המחקר והפיתוח של  אגודת הגליל בשפרעם. העקר, מוהל זיתים, הינו תוצר לוואי של תהליך הפקת שמן זית המושלך לסביבה בכמויות אדירות מדי שנה וגורם לבעיות אקולוגיות ולנזק סביבתי. הוא מהווה מקור עשיר בתרכובות אורגניות ובעיקר פוליפנולים, אשר עלולים לפגוע באוכלוסיות החיידקים הטבעית הקיימת בקרקע ובמכוני טיהור שפכים, דבר שהופך אותו לחומר בעל עומס אורגני גבוה וקשה לטיפול ביולוגי. ניצול העקר והטיפול בו מהווה עניין חשוב לא רק מבחינה סביבתית אלא גם כלכלית, במיוחד באזורים בהם מופק שמן בכמויות גדולות, כמו באגן הים התיכון. מחקרים קודמים הראו  שלעקר  ישנו פוטנציאל הגנה מפני קרני השמש, דבר המאפשר שימוש בהם כתכשירי הגנה אורגניים. במסגרת המחקר בודדו פרקציות פינוליות שונות ממוהל הזיתים, בשיטות של ספיחה ומיצוי, תוך בדיקת הערכים של מקדמי ההגנה ואופיינו פרקציות  שאינן גורמות למוות של תאי עור, ובעלות פוטנציאל לשימוש כאלטרנטיבה אורגנית להכנת פרוטוטיפ לתכשיר הגנה לעור מפני קרינת UV.

במהלך כנס המתמחים הוצגו מחקרים מרתקים נוספים.

: