מהלב – פרסומים

פרוייקט הדגל של המכללה למען אנשים עם מוגבלויות ימריא בקרוב לדרום פלורידה, כך סוכם בעקבות ביקורו של נציג האוניברסיטה, פרופ’ רדואן אלקסמי (Redwan Alqasemi) במחלקה להנדסת מכונות במכללה.  פרופ’ אלקסמי הוא חבר סגל בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת דרום פלורידה שבטמפה, שם הוא עוסק ברובוטיקה, VR/AR בשילוב אפליקציות, כדי לסייע לאנשים עם מוגבלויות. בביקורו בסוף חודש דצמבר 2022 הוא התארח במעבדה לביומכאניקה במכללה, התרשם מהנעשה בתחום זה אצלנו ובתום הביקור המוצלח הוחלט לקיים בין המחלקות שיתופי פעולה מחקריים, באמצעות חילופי סטודנטים ואנשי סגל אקדמי.

“הפגישה היתה מוצלחת מאוד, הצגנו לאורח את המחקרים הנעשים במעבדה בתחומים אלה, את הפרויקטים אותם מבצעים הסטודנטים עבור אנשים עם מוגבלויות, באמצעות פרויקט הדגל, ואת הציוד הקיים במעבדות לטובת מחקרים אלו”, אומרת ד”ר אורית בראון בנימין, ראשת המחלקה. “מנגד למדנו מפרופ’ אלקסאמי על הנעשה באוניברסיטת דרום פלורידה בתחומים אלה, התרשמנו מדרך המחקר והעבודה בקהילה הרחבה, מתוך רצון דומה לחקור ולסייע לאנשים עם מוגבלויות”.

בפגישה נכחו מרצים וסטודנטים שהציגו את עבודותיהם ובסיומה, כאמור, הוחלט על שיתוף הפעולה המבורך. לדברי ד”ר בראון בנימין, בחודשים הקרובים נשמע על חילופי סטודנטים בין המכללה לבין אוניברסיטת דרום פלורידה, ועל פי התוכנית כבר בקיץ הקרוב ייצאו סטודנטים מהמחלקה להנדסת מכונות ללמוד ולעבוד במעבדות של פרופ’ רדואן אלקסמי ושל  עמיתו, פרופ’ סטפני קרי (Stephanie Carey).

לא פעם נתפס הביטוח הלאומי כמוסד ארכאי שסובל מסרבול ביורוקרטי המקשה על האזרחים, למרות שכוונותיו טובות והן נועדו להיטיב איתם. דווקא על הרקע הזה נעים להיווכח ואף להציג דוגמא לכך שהביטוח הלאומי רגיש למצוקות האוכלוסייה, ובפרט לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. כבר כמה שנים שקרן מיוחדת של הביטוח הלאומי מסייעת במימון פרוייקטים שמבצעים סטודנטים במכללה, במסגרת פרוייקט הדגל, זאת לאחר שהמכללה נענתה לקול הקורא שפורסם על ידי הביטוח הלאומי שביקש מארגונים שונים להציע הצעות שיתרמו לעבודה בטוחה ויעילה יותר של אנשים עם מוגבלויות במרכזי שיקום. המכללה נענתה לקריאה, זכתה בה והשאר – היסטוריה. 

לפני כמה שבועות הגיעה לביקור בקמפוס מנכ”לית הקרן, נועה אלעד, לאחר שהוזמנה על ידי אורנית בר זית, מובילת המיזם במכללה. “במהלך שלוש השנים האחרונות, למרות קשיי הקורונה, שהובילו לסגירת מרכזי השיקום מחשש להדבקה, הסטודנטים שלנו המשיכו להגות, לתכנן ולייצר מתקנים מעולים עבור אוכלוסיות של משתקמים מסוגים שונים”, אומרת אורנית בר זית. “אמנם מידי שנה קיבלנו תשבחות ממנהל הקרן על הפרויקטים, על איכות המתקנים והרעיונות המבריקים של הסטודנטים, אבל השנה היה לנו חשוב שהם לא יסתפקו רק בקריאת דו”ח כתוב על הביצועים, אלא ממש ייפגשו עם הפרויקטים ויראו אותם בעיניהם לאן הולך הכסף שהם מעבירים לנו. ולכן, עם מינויה של נועה אלעד לניהול הקרן, הזמנתי אותה להגיע ולראות את הדברים בעיניה, לשמוע את הסטודנטים וגם כמובן את מי שמשתמשים  במתקנים ונהנים מהם. זה היה מפגש מדהים, סיירנו בשני מקומות בכרמיאל, ובכל מקום חיכו לנו מנהליו ואנשי צוותו וכמובן שגם הסטודנטים שהכינו את הפרויקטים עבורם. התגובות היו מדהימות, נועה התרשמה מאוד ממה שראתה ואף המליצה על רעיונות נוספים לפיתוח”. 

אחד המקומות שבהם ביקרה מנכ”לית הקרן הוא מפעל סראב, הנמצא באיזור התעשייה של כרמיאל, ואשר מעסיק עובדים עם צרכים מיוחדים. עבור מפעל זה, המייצר עבור חברת ניסקו מוצרים שונים, פיתחו סטודנטים מהמכללה מנגנונים לייעול העבודה, להפיכתה לבטיחותית יותר ולהגדלת התפוקות. “העובדים שלי רבים היום מי יעבוד בעמדות שהקימו הסטודנטים של בראודה”, סיפר מנהל המפעל בסיפוק. “הגענו למצב שקצב הייצור שלנו עשה קפיצה כה גדולה, עד שמנהל המפעל הגיע לראות מה גרם לכך. היום הוא כבר שולח לנו עבודות נוספות שמגדילות את ההכנסה של המשתקמים, כך שכל הצדדים יוצאים נשכרים מהשדרוג הזה”.  

לאחר הביקור במפעלים נפגשה מנכ”לית הקרן גם עם ד”ר אורית בראון בנימין, שהגתה לפני כמה שנים את הקמת פרוייקט הדגל ועומדת כיום בראש המחלקה להנדסת מכונות במכללה. בהקשר זה ראוי לציין שכל עשרות הפרוייקטים שנעשו לאורך השנים במסגרת המיזם בוצעו על ידי סטודנטים ממחלקה זו. מפגש נכחה גם ישראלה מזור, האמונה על גיוס המשאבים במכללה. “בתום הפגישה ביקשה מנכ”לית הקרן שלביקור הבא יצטרפו כל אנשי חבר המנהלים שלה, כדי שיתרשמו גם הם מהביצועים”, מסכמת אורנית בר זית. “נדמה לי שזאת אמירה שאומרת יותר מכל דבר שאנחנו בדרך הנכונה. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכל המוסדות שמשתפים איתנו פעולה במסגרת פרויקט הדגל. בלי שיתוף הפעולה שלכם כל זה לא היה קורה”.

קישור לסרטון

שימוש במשאבי הידע הקיימים בתאגידים, דרך המשאב האנושי – המהנדסים לעתיד. על קורסים ייעודיים במכללה האקדמית להנדסה "אורט בראודה" המשלבים ידע ועשייה חברתית לטובת אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.

קישור לכתבה בהארץ

ועדת ההיגוי של ות"ת לנושא מעורבות האקדמיה בקהילה, בחרה עשרה סטודנטים מצטיינים, שתרמו תרומה מיוחדת לקהילה בשנת הלימודים תשע"ט, אחד מהם הוא בן אמרגי הלומד הנדסת מכונות.

במסגרת לימודיו לתואר הנדסת מכונות, בן אמרגי הוא אחד מהסטודנטים הבולטים בפעילות הדגל של המכללה להנדסה אורט בראודה בכרמיאל: מהלב, מהנדסים למען אנשים עם מוגבלויות.
בן משמש כיועץ לכל הפרויקטים הנעשים (כ-14 פרויקטים) בהיותו פיזיותרפיסט (תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה), ומוביל שלושה פרויקטים המיועדים לפיתוח מתקנים שישפרו את תהליך השיקום של אנשים לאחר שבץ מוחי/קטיעת גפיים/ שברים. כמו כן, השתתף בקורס משלב עשייה – ביומכאניקה שיקומית בו פיתח משחק עבור ילדים עם מוגבלויות.
להלן פירוט הפרויקטים:

1. פיתוח מערכת המתממשקת להליכון סטנדרטי, המספק משוב אודיטורי וחזותי למשתמש, על כוח האחיזה בשתי הידיים. המערכת מיועדת לאימון הליכה סימטרית עבור אנשים לאחר שבץ מוחי עם יד חלשה, ומיועד לתרגול אחיזה סימטרית ומתוך כך מעודד הליכה סימטרית ובטוחה יותר. המערכת שפותחה הינה מערכת העשויה לסייע ולתרום לעצמאותם של אנשים לאחר שבץ מוחי, ובכך לאפשר להם לשוב למעגל העבודה. המערכת פותחה עבור מחלקת השיקום במרכז רפואי לגליל, נהריה. הבקשה לביצוע מחקר רפואי על השפעות המתקן הגיעה לשלב האישור הסופי של הקרן לפיתוח הגליל והנגב.
2. פיתוח מערכת אימון למעבר מכשולים המיועדת לשיקום הליכה אצל אנשים לאחר קטיעה, שבר ושבץ מוחי. מערכת זו הינה מערכת של מכשולים מתכווננת המספקת משוב לאדם על מעבר מכשולים בעת תרגול הליכה. המערכת מיועדת למחלקת השיקום במרכז הרפואי לגליל ותסייע בשיקום ובהחזרת אנשים רבים לפעילות עצמאית.
3. מערכת המתממשקת למתקן אליזרוב לאנשים עם שבר מורכב באזור הקרסול. הפרויקט מיועד למחלקה האורתופדית של בית חולים זיו, צפת בהובלת פרופ' לרנר. המתקן המתכוונן, הנמצא בתהליכי פיתוח וייצור, יאפשר נשיאת משקל על הרגל הפגועה, ויאפשר כיוונון של אזור ההעמסה. בכך, יקוצר משך זמן ההחלמה של החולה ותהליכי בניית העצם יואצו.

בנוסף לכך, במסגרת קורסים משלבי עשיה, בן פיתח משחק המעודד הליכה אצל ילדים עם מוגבלות מוטורית. המתקן פותח עבור מעון הדקל, כרמיאל של עמותת אלווין ומאתגר את הילדים בהשחלת כדורים, הנעים בתוך צינורות שקופים לתחנות סביב שולחן, כאשר הילד עובר מתחנה לתחנה, שולף את הכדור ומשחיל אותו לצינור הבא. כך באמצעות משחק מעודדים ילדים עם עיכוב התפתחותי לקום וללכת.

הכנס “הנדסה מוכוונת קהילה – הדרך בין צורך למוצר עוברת דרך קהילתיות" הינו צעד ראשון ביצירת תשתית שיתופית רב תחומית לשם הובלת פתרונות הנדסיים לצרכים העולים מן השטח. קיים כיום מגוון רחב של מוצרי מדף התומכים בתפקוד יומיומי של אנשים עם מוגבלויות, אך הם אינם נגישים לכלל האוכלוסייה הזקוקה להם בשל עלותם הגבוהה ובשל היעדר פתרונות המותאמים אישית (Tailor made) לצרכי הלקוח. שיתוף הפעולה בין האקדמיה לקהילה יקדם את איכות הטיפול הניתן לאנשים עם מוגבלויות מחד, ומאידך יכשיר דור מהנדסים עתידי עם מודעות ואחריות חברתית ואמפתיה לצרכים של אנשים עם מוגבלויות.
הכנס יציף קשיים ואתגרים של כל דיסציפלינה העוסקת בפיתוח פתרונות לאנשים עם מוגבלויות. הרצאות הכנס יציגו את צרכי הלקוח אל מול הקושי ביישום פתרונות מתאימים. השולחנות העגולים יפגישו מומחים מתחומים שונים וממקומות שונים לשם דיון ראשוני בצרכיהם המשותפים. תוצאות השיח יהוו בסיס להתנעת פרוייקטים עתידיים. אנו מאמינים כי מיקוד הצרכים יסייע בפיתוח פתרונות בעלי אופי אוניברסלי ברובד הארצי.
במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה עתיד לקום מרכז ידע הנדסי שיקומי בין תחומי למען אנשים עם מוגבלויות, שיהיה נגיש לכלל האוכלוסייה בארץ. המרכז יתבסס על הידע שנצבר במחלקות לפיזיותרפיה ולריפוי בעיסוק בבתי חולים ובאקדמיה, בבתי אבות, במרכזי תעסוקה, במרכזים לגיל הרך ואצל לקוחות פרטיים, בשילוב עם יכולות המחקר והפיתוח של הסגל האקדמי והסטודנטים במכללה.

הדרך בין צורך למוצר עוברת דרך קהילתיות

הועדה המארגנת:
גב’ אורנית בר–זית – יו”ר הכנס – רכזת נגישות ומובילת פרויקט הדגל בדקנט הסטודנטים
ד”ר אורית בראון–בנימין – חברת סגל במחלקה להנדסת מכונות, ראשת התמחות ביו-מכניקה ומובילת פרוייקטים שיקומיים
ד”ר אורנה מילר – חברת סגל במחלקה להנדסת תכנה וביחידה להוראה ולימודים כלליים
מר שמעון סיגלר – מעצב תעשייתי, מרצה במחלקה להנדסת מכונות
מר קובי גנור – רכז פרוייקטים במחלקת שיווק

לאתר הכנס

 אחד הפרויקטים שהוצגו בכנס תעשייה אקדמיה ה-11 ע"ש פרופ' יוחנן ארזי ז"ל, עסק בתחום ספורט מהיותר מדוברים בישראל בשנים האחרונות, תודות לתוכנית הטלוויזיה "נינג'ה ישראל", הלא הוא תחום הטיפוס. טיפוס על קירות, או בטבע, הפך בארץ לענף ספורט הולך ומתפתח, גם תודות לפעילותה של התאחדות הטיפוס הישראלית, שמשקיעה משאבים רבים לטיפוחו ומקימה מתחמים ייעודיים לטיפוס עבור המשוגעים לדבר. והנה במקרה שלפנינו החליטו הסטודנטים ליאור בן יאיר, בני לינדר ופליקס לרמן – כולם בוגרי תואר שני בהנדסת מערכות – לקחת את הטיפוס הזה  צעד אחד גבוה יותר, כשהגו, בהנחיית ד"ר מאיר טחן פרויקט גמר יישומי וייחודי: "מערכת עזר להנחיה טיפולית בעזרת קיר טיפוס".

הם קראו לפרויקט COM – Climb On Me, ותכליתו להנגיש את ענף הספורט הזה גם לבעלי מוגבלויות שונות, באמצעות אביזרים ייחודיים ושימוש באמצעים דיגיטליים, שיאפשרו גם לבעלי מוגבלויות שונות לטפס על קיר טיפוס, כחלק מהטיפול בהם. 

לפני שנצלול לעומק פרוייקט הטיפוס, קצת רקע ונתונים רלוונטיים. בישראל חיים כיום כ- 310,000 ילדים עם צרכים מיוחדים המהווים 12.8% מכלל הילדים בישראל. כשני שלישים מהם, כ-208,000, סובלים מנכויות או מוגבלות, המשפיעה על תפקודם היומיומי. אחת משיטות הטיפול שעוזרות לתת מענה לטיפול באוכלוסייה זו, הינה ריפוי בעיסוק בכלל וטיפול תוך שימוש בקיר טיפוס בפרט. הטיפול מבוסס על אינטראקציה בין המטפל והמטופל תוך כדי טיפוס על הקיר. היתרונות: פיתוח יכולות פיזיות, קוגניטיביות ושילוב בין השניים. בפועל, המטפל מנחה את המטופל לבצע סדרה של פעולות על הקיר באופן מוגבל, כגון: עליה במסלול מסוים, נגיעה באבנים מסוימות, עליה וירידה עד גבוה מסוים, או נקודה מסוימת וכדומה.

"קליניקת בולדר חיפה" ממוקמת בקיר הטיפוס "בולדר חיפה". זהו קיר פעיל והומה אדם, בו מטופלים למעלה ממאה ילדים, בני נוער ובוגרים, עם קשיים ועיכובים התפתחותיים, קשיים רגשיים, עם נכויות שונות או מצבים לאחר פציעה וטראומה. הטיפול מבוסס על אינטראקציה בין המטפל והמטופל תוך כדי טיפוס על הקיר במקביל לפעילות הרגילה של המקום, במקביל לקהל הרחב, למתאמנים מקצועיים ולחוגי ילדים.

הטיפוס בקיר בולדר (טיפוס עד גובה 4.5 מ עם אבטחה של מזרן וללא חבל) יצר קושי עבור חלק מילדים המטופלים עקב קשיי תקשורת, פיגור, לקויות ראיה או קשיי קשב משמעותיים. עודף הגירויים בסביבת הקיר הקשה עליהם לאתר את אחיזות הטיפוס בעזרת עיניהם בעת הירידה מהקיר חזרה למזרן. לצורך כך, נבנתה מערכת Climb On Me על ידי הסטודנטים, בהנחיית מנהלת הקליניקה, חגית ואנו, מרפאה בעיסוק. "Climb On Me  הינה מערכת נורות המוצמדות לאחיזות הטיפוס ומאפשרות למטופל המטפס כלפי מטה לאתר בקלות רבה יותר את האחיזה עליה הוא צריך להניח את רגלו וכך לרדת בבטחה מן הקיר, גם כאשר הינו נמצא בגובה רב", מסבירה חגית.

הסטודנטים נתבקשו לפתח ולייצר מערכת אשר תתמוך בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים תוך שימוש בקיר טיפוס, תוך התחשבות בדרישות רבות ומתחייבות כדי לשמור על בטיחותם של מטפסי היעד. בין היתר, על המערכת להיות בטיחותית למטופל ולסובבים אותו; עליה להיות מערכת ניידת, כך שניתן יהיה להעביר אותה מקיר לקיר במתחם; היא גם צריכה להיות ידידותית למשתמש, בכל הקשור להתקנה, לפירוק ולהפעלה בזמן קצר; עליה לכלול יחידת שליטה, שתאפשר למטפלים לשלוט על המערכת במסגרת הטיפול; עליה להיות כזאת שלא תפריע לאנשים אחרים שמשתמשים במקביל באותו קיר; עליה לתת מענה לראיית האחיזות גם במהלך העלייה על הקיר וגם בירידה; יש להגדיר את תוכנית הטיפוס לפני תחילתו, כך שבמהלך הטיפול ידי המטפלים תהיינה פנויות למשך זמן של כשעה; תצורת המערכת צריכה לאפשר מתן חיווי חוזר בזמן הטיפוס, רצוי בתצורת אור, ולכן עליה לכלול מקור אנרגיה נטען, או החלפת סוללות, ועוד. 

במצגת שהגישו מתארים הסטודנטים בעיות רבות, איתן התמודדו בדרך להשגת היעד, ואת הפתרונות שמצאו להן: "הבעיה העיקרית שאיתה התמודדנו היתה כיצד לכייל את סף הרגישות של החיישנים המגנטים", כתבו. "היות והמערכת ניתקת והאחיזות בקיר משתנות היינו צריכים למצוא שיטה כיצד להגדיר את סף הרגישות בסביבה המשתנה. לכן השיטה שנבחרה לבסוף היא שיהיה תהליך שמוגדר כיול, כאשר במצב זה כל החיישנים משדרים ליחידת בקרה את ערכי השדה המגנטי (יחידת הבקרה מחוברת למחשב נייד עם אפליקציה ייעודית). המטפל, לאחר התקנת יחידות החיווי על הקיר, עונד את הצמידים, ומטפס על פי האחיזות שהוא מייעד למטופל. נתונים מכל החיישנים נשמרים והאפליקציה מחשבת לפי אלגוריתם שפותח את סף הרגישות לכל חיישן, ומעדכנת את סף הרגישות".

בהנחה שנבחנו כמה חלופות, איזו נבחרה לבסוף ?

המערכת שבחרנו כוללת טבעת נורות שמאירות ברגע שהמטפס מגיע ליעד שהוצב לו (צבע כחול) ואוחז כנדרש בנקודת האחיזה (צבע ירוק). בנוסף, שולב במערכת כרטיס אלקטרוני שיעבוד ללא הפרעות מול החיישן המגנטי שנמצא על צמידים שמולבשים סביב נעלי המטפס ומעבירים את החיווי למטפל. לאחר זיהוי הצורך וניתוח הדרישות, הצענו מספר פתרונות ומהם בחרנו את הזול והפשוט ביותר ליישום. הפתרון הנבחר הינו סט של יחידות חיווי, שכוללות כרטיס אלקטרוני אשר מחובר לטבעת תאורה. בכרטיס האלקטרוני ישנו חיישן מגנטי אשר יודע להגיב כאשר מגנט נמצא בסביבתו. את הכרטיס, הטבעות והסוללות עטפנו ביחידת מבנה אשר אותה הדפסנו בטכנולוגית תלת מימד. 

ומה תפקידו של המטפל והאם הרעיון יישומי ?

המטפל צריך לחבר את  יחידות החיווי לקיר בסמוך לנקודות האחיזה שעליהן החליט לפני הטיפול. לרשותו יש יחידת שליטה אלחוטית, שכוללת שלט ואפליקציית בקרה לצורך מימוש האפשרות לשליטה ביחידות החיווי. במסגרת העבודה על הפרויקט ניתן דגש משמעותי על מתן פתרון פשוט וידידותי למשתמשים, בהתאם לדרישה, וכן ניתן דגש על התקנה פשוטה על הקיר ועל יכולת הניוד של המערכת בין הקירות, כך שמבחינה זו יש כאן בסיס טוב להמשך פיתוח.  

מי שמתלהבת מאוד מהפרויקט היא ד"ר מרסלה קרפוך, מרצה במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה ומי שהיתה יו"ר כנס תעשייה-אקדמיה האחרון. מרסלה, חובבת טיפוס בעצמה, יודעת לספר לנו שענף ספורט זה אף הוכר במכללה כקורס לסטודנטים במסגרת יחידת הספורט. "התחלתי לטפס לפני כשנה ומיד הבנתי את הפוטנציאל האדיר שיש לענף ספורט זה בכל הקשור להעצמה וליצירת בטחון עצמי, גם בקרב מי שמאבטחים אותך בזמן הטיפוס. זה מאתגר את הראש והגוף. בנוסף, כיום יש מתחמי טיפוס בכל העולם, כך שסטודנטים שנוסעים למשלחות לחו"ל או סתם מטיילים יכולים להיכנס ולהתאמן בכל מקום, כל מה שכדאי לקחת זה זוג נעלים קלות מאד לטיפוס והרבה אנרגיה חיובית".

ואיפה ניתן להתאמן באזור המכללה ? 

מרסלה: בקרבת המכללה, ברחוב החרמש 9, יש מרחב שמאפשר פעילות גופנית שהיא קצת שונה מכל מה שאנחנו מכירים.  מדובר במועדון הטיפוס והנינג'ה של בכרמיאל וממש לא צריך להיות יובל שמלא, או נועה שירז, כדי להתאמן שם ולהנות בכל מזג אוויר. יש שם אתגרים מגיל 6 ועד 99 פלוס. מה שיפה כאן זה שהבעלות על המועדון שייכת בין היתר לבוגר המכללה, סלבה אובסאניקוב, שסיים כאן הנדסת מכונות בשנת 1997. כשפגשתי אותו, בעקבות הפנייה של פרופ' אביב גיבלי מהמכללה, עלה בראשי רעיון ליצור שם מפגשים חודשיים לכל אנשי המכללה: סטודנטים, מרצים ועובדי מינהל. מכאן הרעיון התפתח, עניינתי בעניין את מנהלת משאבי אנוש במכללה, גלית קופר, ואת האחראי על יחידת הספורט, גלעד נעמן, ומכאן הדרך להרמת הכפפה ולאישור הקורס הדרך היתה קצרה. אני מזמינה את כל מי שמעוניין לטפס בראש טוב, וביחד, לפנות לגלעד ולקבל את את כל הפרטים. זאת יכולה להיות חוויה מגבשת, בריאותית ומהנה לכולנו. 

אז לסיום פנינו גם לסטודנטים שמשתתפים בקורס והתגובות לא משאירות מקום לספק: ההנאה מובטחת, כפי שמספר לנו עומר אסוס. "הסמסטר לקחתי את הקורס 'טיפוס בולדרינג' ואני חייב לציין שלפני שנרשמתי אליו לא באמת הכרתי טכניקות לטיפוס נכון. היום , לאחר כמה מפגשים אין לי ספק שאני יודע איך לגשת לטיפוס ושצברתי טכניקה מצויינת. המדריכים על הקיר, אריק ומיכאל, עוזרים ומייעצים,  וגורמים לי לחכות כל שבוע לפעם הבאה. חייב לשבח את היוזמה להוסיף את הקורס הזה לרשימת קורסי ספורט. ללא ספק זה משדרג את הרשימה ואני אמליץ לשאר חברי לקחת את הקורס בסמסטרים הבאים".

"אני משתתף בקורס טיפוס בקמפוס, אני אתחיל בזה שאני מחכה כל שבוע לשעתיים האלה", מוסיף הסטודנט יובל מרקין. "בעבר טיפסתי, אבל ההתקדמות שלי עם ההדרכה של ארי מקפיצה אותי קדימה בצורה משמעותית ואני מסיים את האימון בתחושת סיפוק מטורפת, אחרי שדחפתי את הגוף שלי עד הקצה. אם אוכל להירשם לקורס הזה גם סמסטר הבא יותר מאשמח לעשות זאת".

ונקנח עם מילות הפרגון של נתנאל, שמשבח את מתחם האימונים: "המקום עצמו מצויין ויש מסלולים שמתאימים לכל הרמות", הוא אומר. " הצוות מקצועי ומדריך מצויין, עונה על כל שאלה ברצינות.  השיעורים עצמם מאתגרים ואין שיעור שדומה לקודמו. השיעור מהווה אתגר לסטודנטים, בלי קשר לרמת הטיפוס שלהם, ואני ממליץ בחום להירשם לקורס ולהגיע לטפס, רק אם אפשר לא בשמונה בבוקר". 

שורה תחתונה: אנחנו השתכנענו!